"אני בוכה, אתה צועק. אני טועה, אתה צודק. זאת הצגה של שנינו ואין קהל, ואין במה.."

האמת,שאין לי שמץ..

אין לי מושג מה הולך להיות.

אני אפילו לא יודעת אם יהיה משהו.

כל הזמן לחשוב עליך,בלי הפסקה.

אתה כמעט ולא מתייחס,לפחות בפעם האחרונה.

ואיכשהו,אני ממשיכה להאמין שאולי זה יקרה.

אולי בגלל שאני רוצה להמשיך להאמין או אולי בגלל שבאמת יקרה משהו בסוף.

זה מה שמעצבן ובכל זאת קצת כיף בכל הסיפור-אין לי שמץ מה הולך להיות.