טוב, זה הולך להיות קצת קשה בהתחשב בעובדה שהזכרון שלי כבר לא מה שהיה פעם, אם רק הייתי זוכר איך הוא היה פעם הייתי אומר לכם איך זה היה, אבל אני לא.

אז מה היה לנו השנה?

על חצי השנה הראשונה אין טעם להרחיב את הדיבור יותר מדי, לא בגלל שלא קרו בה דברים מעניינים אלא מן הטעם הפשוט שאני לא ממש זוכר מה קרה בה, אני רק יכול להניח שאם היה קורה משהו חשוב אז הייתי זוכר.

או שלא.

ביוני נפתח הבלוג הזה, בינינו, אם לא פס הגלילה הזה שבצד שמאל שמגיע רק עד ה-6/2004 גם את זה בחיים לא הייתי זוכר, אבל שיהיה. באוגוסט נקעתי את הרגל והייתי בגבס למשך שבועיים, שבעיצומם הסתיימה מערכת היחסים המשמעותית ביותר שהייתה לי השנה (שלושה שבועות. נטו), אז גם התחלתי לכתוב סיפורים קצרים (קישורים בצד). בנובמבר חגגתי... לא, אי-אפשר לומר שחגגתי, יותר נכון לומר שציינתי 25 הקפות מסביב לשמש. בדצמבר החלטתי על נסיעה לתאילנד, שהתבטלה לשמחתן הרבה של חלק מקוראות הבלוג, ואת הסילבסטר חגגתי בבית, מול הטלוויזיה, עם כמה בירות ועם דיסק הופעה חיה של עמיר לב.

האמת? ציפיתי ליותר.

ומה צפוי לי בשנת 2005? שאלה נפלאה, הנה התחזית שלי לשנה הבאה, אם הבלוג הזה יהיה קיים בעוד שנה מעכשיו ואני גם אזכור שכתבתי את הפוסט הזה, אני תמיד אוכל לחזור אליו, להתרווח בכורסת המחשב הנוחה שלי ולהגיד לעצמי: "ברכותיי, אידיוט היית ואידיוט תשאר, עכשיו לך תביא בירה".

בינואר 2005 אני אשקע בדיכאון חורפי קל ואולי אף אכתוב סיפור קצר נוסף, אני אמשיך להתחבט בסוגית "לימודי האקדמאיים לאן?", ולטעון שהמין הנשי רקם קונספירציות על-מנת להשאיר אותי בודד, גלמוד וללא-סקס. היא תטען שאני מביא זאת על עצמי בחשיבה השלילית שלי, אני אטען שהיא לא נותנת לי לרחם על עצמי כראוי עם ההגיון הבריא שלה.

חודש פברואר יעבור בלי אירועים מיוחדים, אם כי בהחלט ייתכן שהצטננות תשבית אותי למספר ימים. חודש מרץ יביא איתו את האביב ורוח חדשה של אופטימיות נפלאה, אופטימיות שתגווע במהירות עם עומס העבודה ועם ההרשמה ללימודים שתטיח בפניי את המציאות המרה, אני הולך להיות משועבד לספרים בשנים הקרובות. בפורים אשבור את שיא השתייה שלי ואעמיד אותו על רף מעורר כבוד של חמישה עד שישה ליטר בירה, לפני שאתעלף לתוך שלולית מלאה בקיא של עצמי ואסבול מהנג-אובר של יומיים.

באפריל שוב אקטר על מנהגי חג הפסח ואלקה לראשונה בחיי באסטמה עקב ענני אבק המצות, הקיץ המתקרב יותיר בי את אותותיו ואני אבקש מקלט מדיני בגרינלנד, ממשלת גרילנד תדחה בנימוס את בקשתי. בחודשים מאי ויוני סביר להניח שאסבול מהחום והלחות, אבל אהבה חדשה שתצוץ לפתע בחיי תגרום לי לפזר חיוכים דביקים ונוטפי אושר על סביבותי, יתכן שאף אטעה ואחשוב שאני מאושר ואולי אף אפרסם פוסט סקס נוטף זימה. בעייה טכנית שתשבית את המזגן שלי לשבועיים לקראת סוף יוני תחזיר אותי למצבי הנרגן, הרטנוני והנורמלי.

ביולי ובאוגוסט יהיה חם., אבל המזגן שלי שיחזור מתיקון ימנע ממני להבחין בזה, האהבה החדשה שלי כבר לא תהיה חדשה, אבל תלמד להסתדר עם מצבי הרוח שלי. אני והיא נשקע בבורגנות נעימה ונעשה סקס פעמיים בשבוע, ביום שלישי בערב ובשבת אחר הצהריים, אמא שלה תכין עוגיות אלפחורס נפלאות.

בספטמבר אני אתחיל להרגיש את אווירת החגים, אם כי זה יפריע לי הרבה פחות מהלימודים המתקרבים, יתכן שאף אשקול לבטל את הלימודים ולנסע להודו, לחץ חברתי יגרום לתכניות שלי בנוגע להודו להתבטל, ולי לשוב לדיכאון המוכר. הדכאון יתחלף בלחץ איום כשיבוא אוקטובר ועימו הלימודים. בנובמבר אהיה בן 26, יתכן ואסע עם אהובתי לסופ"ש בצימר או שהיא תזרוק אותי, אני אהיה עסוק מדי בלימודים מכדי להבחין.

בדצמבר החורף יחזור.

שנה טובה שתהיה. טובה מאוד אפילו.