"בסוף מצאו אותו זרוק מתחת

עץ אשכוליות אחד

חשבו שזהו זה הרי הכל

יכול להיות מחד

מאידך התברר

זה לפי שעה בסדר

שתי סטירות הוא התעורר

אם כי בדרך אל החדר

הוא חשב שאם ממילא

גוררים אותו שני אלה

ושקע שוב בתנומה

נו, מה

כל עוד נמשכת הגרירה

זה רק נגמר בעוד סטירה

ארול ארול..."

(ארול - מאיר אריאל).

כן, כנראה שזה מה שיהיה בסופי, ימצאו אותי מתחת  עץ אשכוליות אחד, שיכור או מסטול עד עילפון, ויגררו אותי בחזרה לדירת הרווקים שלי להתאוששות, עד הפעם הבאה. ככה זה כשלא עושים כלום עם החיים, הלימודים נותרים בגדר כוונה, ההתקדמות בעבודה בגדר רעיון, הכתיבה בגדר תחביב והאמביציות בגדר הלצה. אם יש תכונה אחת שבאמת מפריעה לי בעצמי, זו חוסר האמביציה והמוטיביציה, כמו רוב הגורמים הנתונים להשפעת חוקי הפיסיקה, ובניגוד לרוב בני האדם, לרוב נוח לי מאוד איפה שאני, ועד שלא מזיזים אותי בבעיטה בישבן תוך גערות "תעשה כבר משהו עם החיים שלך", אני בדרך-כלל אשאר נטוע במקומי עם חיוך קצת מבולבל על הפנים, ראש מלא במחשבות וישבן נטוע עמוק בתוך הכורסה. אם לא העובדה המצערת שכדי להתקיים צריך לעבוד, ושכדי לעבוד בעבודה שאינה טרחנית ומטריחה יתר-על-המידה צריך ללמוד, אם לא באופן פורמלי לפחות באופן מעשי, בהחלט ייתכן שהייתי מבלה את רוב ימי מתחת לאיזו שמיכת פוך שקוע לי בהזיות.

החברה לעומת זאת, פתוחה הרבה פחות לאנשים מסוגי ומאלצת אותנו ללמוד, לעבוד, להיות יצרניים, לרוץ כל החיים תוך רדיפה אחרי איזשהו משהו שתמיד נשאר מעט מחוץ להישג היד, רק כדי שנוכל בעוד כמה עשרות שנים לעצור, להביט אחורה, ולתהות אחרי מה לעזאזל רדפנו ולמה לא עצרנו קצת בדרך להנות מהנוף ולהריח את הפרחים. אני לא בטוח אם מה שגורם לי להרגיש שלא בנוח עם האופי שלי היא החברה המטיפה למוטיבציה, אמביציה ויצרנות, או המצפון שלי שממשיך לטעון בתוקף שאני צריך, יכול וחייב לעצמי הרבה יותר מזה, אני גם לא בטוח שזה באמת משנה, אבל כל התנועה הבלתי פוסקת הזו, הלחץ ההישגי הזה שבו אנחנו חיים, עושים לי לא פעם רע.

הייתי בשבת בהופעה של הבנים של מאיר אריאל, ההופעה נקראת "זריקת מרץ", הם הסבירו את שם המופע בכך שיש לו בעצם שתי משמעויות, האחת ברורה: "אני יוצא לחופש כדי לקבל זריקת מרץ", כלומר שקורה מדי פעם שהשגרה מתישה אותנו ואנחנו צריכים קצת שינוי, קצת מנוחה כדי להזריק לנו מרץ חדש לשגרה היומיומית שלנו. אבל המשמעות השנייה היא זו שתפסה אותי הרבה יותר, "זריקת מרץ" היא לא רק הזרקה של מרץ, היא גם זריקה של המרץ. כשיש לנו מרץ, ואנחנו מוציאים אותו על דברים שלא ממש גורמים לנו הנאה, אנחנו בעצם זורקים את כל המרץ שצברנו, ואז אנחנו צריכים "זריקת מרץ" כדי שנוכל להמשיך ב"זריקת המרץ" שלנו. פילוסופיה בגרוש של סטלנים בטלנים? בהחלט ייתכן, בהחלט עשה רושם ששני הבנים הלכו בדרכו הסטלנית של אביהם, אבל הם בהחלט העלו נקודה מעניינת.

ושוב אני מבזבז את זמני בהירהורים חסרי שחר בבלוג במקום לעשות משהו עם עצמי, מה יהיה?