אני לא בשיאי בימי שישי בבוקר, שאריות אדי האלכוהול וענני העשן, ערימות הכלים בכיור וכוסות בירה ריקות שצצות להן במקומות בלתי צפויים מהווים את העדויות לפורענות לילות חמישי במאורה הקטנה שלי. יושב בכורסה מול המחשב, עטוף בפוך, מתעדכן בזה, מעיין קצת שם, לא שוכח לבדוק את ה... נו... שרציתי לבדוק אתמול, ואפילו צונאמי לא יוציא אותי מהסמי-קטטוניה שאליה אני מתמכר. השקט הזה של שישי בבוקר, אחרי כל ההמולה של ימי חמישי פשוט ממכר, הראש עדיין לא בדיוק התיישר ואני בודק מפעם לפעם את החלק הפנימי של העפעפיים, רק כדי לוודא שהכל בסדר שם לפני שאני חוזר להתעניין בארבעת הקירות והמסך המרצד.

שום דבר לא בוער לי, לא ציחצוח השיניים, לא הקניות שבלעדיהן אני אשאר עם לא הרבה יותר מחצי שקית בייגלה שתכלכל אותי עד יום ראשון, בטח שלא הכלים שבכיור. מנשנש עוד כדור שוקולד שנשאר מאתמול ומוריד בקבוק מילקשייק שוקו של יטבתה בשלוק. מישהו השאיר בקבוק של פינלנדיה-אננס בפריזר, הביילי'ס לעומת זאת, אזל והבקבוק מונח ליד בקבוק אמרולה שאת הריח המתוק שלו אני אוהב לשאוף מדי פעם, גם הוא ריק. המון בירה במקרר, ככה זה כשהכנופיה מגיעה אחרי שהורידה בקבוק אבסינט, לא נשאר להם כמעט כוח לאלכוהול, אבל לחסל שתי חבילות פיתות, חצי קילו חומוס, שתי שקיות גדולות של בייגלה, 300 גרם גרעינים שחורים וחצי קופסה של כדורי שוקולד לא הייתה להם בעייה. מאנצ'יז.

אני עדיין חוכך בדעתי האם בכלל שווה לצאת החוצה ביום כזה, עמיר לב תמיד פוגע בול בנקודה, שר על עננים שחורים ופתאום קצת קר לי ברגליים. גם המשפטים שיוצאים לי מהמקלדת לא תמיד קוהרנטיים לגמרי, אפילו לא לי, כותב בלי פואנטה, כותב עם הרגש ובלי הראש, מפסיק מדי פעם כדי לנמנם ומתעורר עם משפט חדש בראש. כוסות של יין מתחת לשולחן בסלון וקליפות של גרעינים, לא את הכל אני זוכר, רק את המגע של הכרית על הלחי שלי אתמול, מועצם כאילו השיכור שבראש שלי סובב את כפתור הווליום של התחושה עד הסוף. מישהו שכח כובע פליז אדום, כל רגע תגליות קטנות משלימות לי עוד חתיכה מהפאזל, אבל אני מתקשה לשבץ אותה במקומה, של מי הוא בכלל? 

הקור בכפות הרגליים זורם בצינורות קטנים למעלה ומגיע כמעט עד הברכיים, אם אני עוצם את העיניים ומדמיין חזק, אני כמעט יכול לחשוב שהרגליים טבולות עכשיו במימיו של איזה נחל בגליל, אבל אני לא שומע פכפוך של מים והאשליה מתנפצת, הגיע הזמן לדחוף את הרגליים לנעלי בית או לחזור למיטה, אני צריך לחשוב על זה. יש לי תחושה של דה-ז'וו, כאילו כבר כתבתי את זה פעם, אבל כרגע אני כבר לא בטוח בכלום, כל הבוקר הזה נראה כמו אשליה אופטית ופתאום אני נהיה חרמן, מוזר.