ת'אמת, כבר הרבה זמן לא היה לי סוף-שבוע מוזר שכזה, יום חמישי עוד היה נורמלי, אם כי כמה שאכטות מיותרות ואווירה מעושנת למדי גרמו לי להתנמנם מוקדם מהצפוי. לא ממש ישנתי אמנם, אבל גם די התקשיתי לעקוב אחרי השיחה ושאר הדברים שהתרחשו או לא התרחשו בדירתי בלי ידיעתי, אם כי אני זוכר במעורפל את החברים מפנים את הכלים מהשולחן בסלון לכיוון המטבח ואני מתנודד לידם בהבעה שבלי ספק הייתה מעט מטופשת. הלכתי לישון בתחושה מוזרה שהכרית שלי מנסה להתחיל איתי, אם כי שרידי צלילות הדעת שעוד נותרו בי הבהירו לי שמדובר בתחושה סובייקטיבית הרבה יותר מאשר בעובדות מוחשיות, התעוררתי בבוקר אחרי לילה מלא חלומות מוזרים שאין שום סיכוי שאזכור.

ביום שישי עשיתי את דרכי צפונה ביחד עם אמי היקרה לארוחת ערב משפחתית עם אחד מצדדי המשפחה היותר-חביבים עלי, מרחק שעה נסיעה. כמובן שעם תחילת הנסיעה ניצלה אמא את עובדת היותי מרותק להגה כדי לחקור אותי בנושאים החביבים עליה: "נרשמת ללימודים?" המנוול, אחיו הבלתי-נסבל - "יש לך חברה?" ו-"אני רוצה נכדים!", בן-דודם המרושע. ניסיתי לטעון בפניה בהיגיון שקול שאם היא רוצה נכדים היא הייתה צריכה להתחיל במלאכת עשיית הילדים שלה קצת לפני גיל 31, אבל היא החזירה לי בנוק-אאוט וסיפרה לי שבגיל 21 היא עשתה הפלה. נוק-אאוט אמרתי? זו בהחלט המילה המתאימה. מה עונים לדבר כזה? אני חושב שזו הפעם הראשונה בחיים שלי שבה לא הייתה לי תשובה מחוכמת ומתחכמת לענות לאמא שלי. עד עכשיו אני מנסה לברר מה אני חושב בנושא.

בארוחת הערב עצמה, כמובן שהמשיכה המתקפה המשפחתית החזיתית עליי בנושא הלימודים ו/או חברה ו/או נכדים, ניסו לגרום לי להחזיק את התינוקת המשפחתית (אני לא מסתדר עם תינוקות והם לא מסתדרים איתי, תינוקות הם כמו כלבים במובן הזה, הם מריחים את הפחד וישר מתחילים לבכות, אני חושב שזה בגלל שאין להם שיניים והם לא יכולים לנשוך). בתור שועל קרבות ותיק שעבר לא מעט מתקפות מכל החזיתות המדוברות, הדפתי באלגנטיות את כל המתקפות בלשון חדה תוך הסטה נמרצת של נושאי השיחה לכיוונים חדשים, שונים ומשונים כמו מזג האוויר וגידולי החסה בשטחים. אח"כ נסעתי כל הדרך הביתה על 130 כדי להספיק לצאת עם חברים לפאב רועש מדי ולפגוש אנשים לא-ממש-מעניינים. לפחות היה גינס.

בשבת הייתי עייף ורעב, אז אכלתי וישנתי, שבוע נהדר שיהיה לכם.