חסר לי משהו. 

משהו טוב.

משהו שיגרום לי לחייך פתאום ולחשוב לרגע שהכל טוב.

זה לא חייב להיות משהו גדול או משמעותי במיוחד, זה יכול להיות גם קטן וזניח.

במחשבה שנייה, אולי עדיף גדול ומשמעותי.

גדול ומשמעותי יעשה אותי מאושר ליותר זמן, לא?

אולי בעצם קטן וזניח עדיף, אני לא בטוח שאני מסוגל להתמודד עם גדול ומשמעותי כרגע.

בעצם, למה לא משהו באמצע? אמצע זה טוב...

לא, אמצע זה בנאלי מדי, כולם נמצאים רוצים להיות באמצע, בקונצנזוס, ואני בכלל רוצה להיות מיוחד.

מיוחד זה טוב.

מיוחד זה משהו.

מיוחד זה משהו טוב.

אני רוצה להיות מיוחד.

קו המחשבה הזה לא ממש מקדם אותי. או שאני מיוחד כבר עכשיו, ואז זה אומר שלהיות מיוחד לא בהכרח יביא לי חיוך והרגשה שהכל יהיה טוב, או שאני לא מיוחד, ואז אני צריך למצוא משהו שייחד אותי, בתקווה שהוא יהיה זה שיביא לי את החיוך ויגרום לי להרגיש שהכל יהיה טוב.

שכחו מזה, יש לי בארון סוכריות גומי, זה יספיק לעכשיו.