לכל הפקאצות שנכנסו לכאן בטעות, לא, לא מדובר ב-100 כניסות, גם לא מדובר בשומדבר 100מם במיוחד או 100לף חלילה, סתם פוסט מס' 100 שנועד בעיקר כדי להוריד את הפוסט האחרון, פוסט שגרם לי לפתוח בסשן רחמים עצמיים אימתני בפני כל מי שעשה את הטעות והיה זמין במסנג'ר ו... שיט. אני שוב מתחיל. נעזוב את זה.

וואו, 100 פוסטים זה הרבה. הרבה מאוד. כשהתחלתי את הבלוג הזה, הייתי די משוכנע שהוא לא יגיע אפילו ל-10 פוסטים, אבל לאט לאט התמכרתי (טוב, נו, די מהר, אל תהיו קטנוניים). קוראים באו והלכו, דכאונות באו ו... נשארו, סיפורים הועלו על הכתב, קרסול אחד שגובס, וכמה וכמה רגעים יפים של חסד. חלקכם (או ליתר דיוק, חלקכן) כבר ראיתם אותי, בין אם במציאות ובין אם בתמונות, אבל אכמו שתראו אותי בפוסט הזה, אף פעם לא ראיתם אותי, הבטחה שלי. אז בלי תוספות מיותרות, הנה אני, גרסת קיץ 1981: