אבא שלי קנה מחשב. לכאורה, משפט פשוט, הגיוני, אבל מתחת למעטה החיצוני התמים, מדובר ברעידת-אדמה, עירעור סדרי בראשית ומאורע שבמדינה מתוקנת היה בראש מהדורות החדשות או לכל הפחות הופך לשיחת היום במספרה השכונתית. אבא שלי, האיש שטען בתוקף שהוא לא יקנה מחשב עד שלא ילמדו את קופסאות הפח האלו לציית לדבריו מבלי להזדקק לעזרים מסובכים ומטופשים כמו מקלדת או עכבר, האיש שמבחינתו האינטרנט הוא לא יותר משמועה או הלצה כושלת, היהודי היקר הזה קונה מחשב. אחרי שלושה או ארבעה ימים של התאוששות מההלם שנחת עליי, יצאנו יחד לקנות את המחשב, הוא כקונה ואני, מכיוון שאני מומחה המחשבים של המשפחה (או בעברית, אני יודע להפעיל אינטרנט ולכבות ולהדליק מחשב בלי עזרת טכנאי), התלוויתי אליו בתור יועץ מומחה. הוא בחר מסך דק ומשוכלל, התעקש על המעבד המהיר ביותר, הבהיר שהוא דורש כמה שיותר זכרון, ובאופן כללי היה נחוש להרכיב את המחשב אך ורק מהרכיבים המובחרים והיקרים ביותר. הוא התווכח והתפלפל עם המוכרים תוך שהוא מרביץ בהם ממשנתו של סבא משה, שהיה יהודי חכם עם זקן ארוך ובאופן כללי הצליח להוציא אותי מדעתי באופן די יוצא דופן.

אותו סבא משה, אגב, הוא דמות מפתח ואבן פינה בתולדות המשפחה. סבא משה היה אביה של סבתי מצד אבא, ולפי כל התיאורים, בהחלט היה יהודי חכם. הוא היה עובד בסדקית (כך קראו למכולות בקיבוץ אך לפני כמה עשרות שנים) והיה אחראי באופן כללי על חלוקת ארבעה ביסקוויטים וחצי סבון לכל חבר קיבוץ בכל שבוע. לסבא משה הייתה משנה סדורה ונוקשה של סדרי עולם כפי שהם צריכים להיות, ואבא שלי ממשיך ומקפיד למלא כל הוראה ממשנתו קלה כחמורה. הוא לא אוכל דגים כיוון שסבא משה גרס שזה "אוכל לחתולים", הוא הסביר את התעקשותו על הרכיבים היקרים ביותר למחשב בכך שסבא משה תמיד אמר ש"כשאין לך כסף, תמיד תקנה את ההכי יקר", והוא אימץ בחום את השקפתו של סבא משה בנוגע למקומן של הנשים בעולם (במטבח כמובן). אמנם הזמנים המשתנים ריככו את אבא שלי, וכיום הוא מקבל בהשלמה מיני יוזמות פמיניסטיות קיצוניות כמו מקום לנשים בכנסת ואפילו נשים כקצינות בצבא, אבל הוא לעולם, לעולם לא יסע ברכב שבו נוהגת אישה.

סטינו מעט מהנושא, בחזרה למחשב. היום הגיע סוף-סוף המחשב, ואני ואבא ניגשנו בשמחה למלאכת ההרכבה. או, אם לדייק, אני ניגשתי למלאכת ההרכבה והוא ניגש בחדווה למלאכת הצפיה בי. למזלי, כבר הרכבתי מחשב פעם או פעמיים בחיי (ככה זה כשמחזיקים מחשב בן 6 שדורש תיקונים אחת לכמה שבועות) ולכן תוך כמה דקות המחשב היה מחובר, מחווט, ומוכן להפעלה. אחרי שבדקתי שהכל עובד ותקין, פיניתי לאבא את המושב והתחלנו בתהליך הלמידה. כבר מההתחלה היה ניכר שלזוג המוזר (אבא והמחשב) יש קשיים מסויימים בתקשורת, העכבר לא ממש זז לאן שהוא רצה, רעיון הדאבל-קליק נראה לו מופרך והוא לא הבין למה לחיצה אחת על הסמל של האקספלורר לא פותח את האינטרנט, אבל מרגע שהוא הצליח לפתוח את האקספלורר, הוא כבר שחה כמו קרפיון באמבטיה לפני סעודת הפסח. אחרי כמה דקות שבהן הצליחו אבא והמחשב להתיידד קמעה, הוא סגר את האקספלורר ונשאר לשבת מול המחשב. בתחילה, מתוך כבוד והנחה שהוא יודע מה הוא עושה, לא אמרתי מילה, אבל אחרי דקה או שתיים שבהן הוא בהה במסך בחוסר מעש, הצעתי את עזרתי. מתברר שהמחשב לא הבין שכשסוגרים את האקספלורר הוא אמור להכבות.

מעניין מה סבא משה היה אומר על המחשב.