כואב לי במאחורה של הברך. טוב, האמת היא שזה לא בדיוק במאחורה של הברך אלא מעט דרומה משם, איפה שהברך מתחברת לשריר של השוק. אני חושב שזהו בדיוק הזמן הנכון לפתוח את כרך ד' של אנציקלופדיית פגיעות הכדורסל שלי ולהוסיף פרק חדש וחגיגי אחרי חודשים של בצורת מפגיעות, פציעות ושאר מכות. האמת היא שעוד כשהתחלתי לשחק כדורסל הערב כבר הרגשתי שמשהו שם לא בדיוק כמו שהוא צריך להיות, אבל החלטתי לעשות מה שאני עושה תמיד כשאני נתקל בבעיה, התעלמתי וחיכיתי שהיא תלך. הצרה עם הבעייה הזו היא שאם היא לא תלך אז גם אני לא אלך אלא אצלע במקרה הטוב וזה.

כבר אמרתי שאסור לאחל שבוע טוב כי זה גורם רק לצרות?

בהמשך לעדכון מאתמול (שהפך לפני כמה דקות לשלשום), אז מסתבר שאני כבר לא מצונן והאף שלי כבר לא סתום, מה שמאפשר לי להתענג על הניחוחות המפוקפקים מערימת הכביסה שממוקמת באופן אסטרטגי בצמוד לשולחן המחשב שלי, ובפרט מהגרביים שאת ריחן לא אתאר כאן ורק אציין שככל-הנראה יש לי מזל גדול שאין לי חברה שכן היא בלי ספק הייתה משלחת אותי בבושת-פנים לישון במסדרון בחוץ עם הגרביים המסריחות שלי. תחי הרווקות וזה.

אני לא יכול להגיד שברור לי בדיוק איך ולמה, אבל לפני כמה ימים עלה במוחי רעיון לפרוייקט גרנדיוזי ומטופש להחריד (הרבה תודות לה). הפרוייקט, שככל הנראה יזנח לאנחות מחוסר עניין לי ולציבור, אמור לכלול סדרה ארוכה של פוסטים שיהיו, בהתאם, גרנדיוזים ומטופשים להחריד. בכל אופן, מכיוון שאני בטטה ואין ולו שמץ שמצו של סיכוי שאעמיס על כתפי פרוייקט גרנדיוזי ומטופש להחריד שכזה, אם למישהו או למישהי יש עניין והרבה יותר מדי זמן פנוי להשתתף בפרוייקט (שכאמור יהיה גרנדיוזי ומטופש להחריד) שסופו בכשלון מפואר, וזו בהנחה המופרכת שהוא אכן יצא אל הפועל, אתם יודעים איך ליצור קשר וזה.

למקרה שלא שמתם לב להתרחשויות בחלון המסרים, אני הולך ומתדרדר. בקרוב הבלוג יהפוך לורוד מנצנץ ואז יגיע הקץ או משהו בסגנון. או שלא וזה.

יצא לי משפט בחרוזים, אולי זה בכל זאת הסוף. אגב, שווה לכם לחכות כאן עד שיגיע הסוף, תוכלו לזכות לראות אותי אומר "אמרתי לכם!" לכל אלו שאמרו שבסוף יהיה טוב, ועכשיו, כשכבר מגיע הסוף, הם מבינים שאופטימיות זה פאסה. אני חושב שלהיות נביא זעם זה הדבר הבא, ולמרות שאף פעם לא הייתי טוב בזיהוי אופנות חדשות, נראה לי שאני אלך על זה. יהיו קטעים וזה.