פתאום, לא ברור עדיין איך, למה, מי אחראי למחדל ומי יקח עליו אחריות ויצא אשם בועדת החקירה שתוקם לכשתוקם, נגמר לי הסבון במקלחת. נו, אתם יודעים, בקבוקי הפלסטיק הזול המעוצבים יתר-על המידה כדי לשוות להם מראה יוקרתי שבתוכם תערובת כימיקלים צבעונית וסינטטית מאין כמותה שמנסה להראות "טבעית" וכל הקשקושים? אז זהו, זה זה. בלית ברירה כיתתתי (הו כמה, ת' במילה אחת, נפלא) את רגלי על עבר המקום ההוא שבו קונים סבונים וממתקים וגלידה ובירות ולפעמים גם קצף גילוח ובעיקר את שקיות ה-M&M הצהובות הקטנות שאני נורא אוהב וגם מברשות שיניים ו... איפה הייתי? אה, כן. אחרי שסיימתי לכתת רגליים כדבעי, מרחק 5 דקות מלאות הליכה בקצב בינוני ממאורתי המתג'ייפת מיום ליום בערימות אבק ופירורי קורנפלקס ובייגלה ובקבוקי בירה ריקים ו... אני שוב נסחף, די. ובכן, נכנסתי למקום ההוא מלפני שני משפטים ארוכים מדי ומיד עשיתי את דרכי ללא היסוס ודיחוי אל מקרר הגלידות לבדוק מה חדש ומה שלום החבר'ה ואיך הולך. כמובן שלא יכולתי להתעלם לחלוטין גם ממדפי העוגות שנמצאים ממש מעבר למעבר ומאיזור הבירות החביב עלי, וכמובן שלא פסחתי על מדפי השוקולד והחטיפים. אחרי שמילאתי את סלי במלוא טוב הסופר, ונעמדתי בתור, נזכרתי במטרה המקורית שלשמה כיתתתי את רגלי בחום הנורא של יולי עד לכאן ומיד אצתי-רצתי לקטוף לי חבילת נייר טואלט. בפעם השנייה בקופות כבר נזכרתי בסיבה המקורית המקורית שבגינה כיתתתי (די, מספיק כיתותים להיום, הגיע הזמן להתקדם) את רגלי בחום הנורא של יולי עד לשם והפעם בלי לאוץ ובלי לרוץ דישדשתי אל מדף הסבונים.

אף פעם לא אהבתי לקנות סבונים, זה לא שאני לא אוהב להתקלח ולהיות נקי, חלילה וחס. אני מקפיד להתקלח כל יום ולפעמים אפילו פעמיים ביום אם הצורך דורש זאת, אבל לבחור סבונים מבין השפע העצום שמאיים למוטט את מדפי הסופר זו באמת משימה שגדולה בכמה מידות על מוחי קשה-הריכוז וההחלטה. קודם כל, יש לבחור בין מדף הסבונים המוצקים, הישנים והטובים לבין מדף הסבונים הנוזליים, החדשניים והריחניים. לרוב אני נוהג לבחור בנוזליים ולו מחמת חמלה על בריאותם של אורחי המעטים שמא יטעו ויקחו את הסבון שאיתו אני נוהג לנקות כל מיני דברים שאין צורך לפרטם כאן ועכשיו, אבל נסתפק ונאמר שאין אלו מסוג המקומות שהייתם רוצים להשתמש בסבון שביקר בהם. לאחד שבחרתי במדף הראוי, ההתלבטות מגיעה לשיאה, לא רק שיש כ"כ הרבה חברות שטורחות לערבב כימיקלים יומם וליל מתוך תקווה שכמה שיותר אנשים ירכשו את הנוזל-המזכיר-נוזל-המדמה-חומצה-רדיואקטיבית-מסרט-זול-של-שנות-השישים שלהם, אלא שכל חברה מנפקת נוזלים שכאלו במבחר מעורר אימה וחלחלה של צבעים זרחניים ופסטליים כאחד, ריחות בלתי-מאובחנים ובעיקר שמות ותיאורים מופרכים. איך בדיוק סבון אמור להרגיע אותי? מה יש בסבון אחר שעושה אותו כ"כ חושני? ולמה לעזאזל אין תמונה של בחורה עירומה על סבון שאמור להיות "מעורר"? כל המחשבות האלו חלפו-טסו בין אוזני בעוד אני עומד מול המדף המתפקע ומהנהן בראשי ומעמיד פנים שאני יודע בדיוק מה אני מחפש. אחרי דקה או שתיים של העמדת פנים משכנעת במיוחד שכל תכליתה להדגים בפני העוברים ושבים במעבר שאני צרכן נבון ויודע-דבר שבוחר רק את המוצר הטוב ביותר, שלחתי ידי אל הבקבוק הזול ביותר שהיה בנמצא, הנחתי אותו מעדנות על ערימת מזון-הבריאות שאספתי קודם, ושבתי לקופות כמנצח.