לפעמים אני תוהה כמה זמן אני צריך לנעוץ מבט חודר אל בין מקשי המקלדת או אל המסך כדי שמילים יתחילו להופיע על ריבוע העריכה של הבלוג. השיטה המחורבנת הזו בישראבלוג שבה צריך לחשוב על איזה נושא לכתוב ואז לבחור מילים ולתקתק אותן על מקלדת כדי שהן יהפכו לפוסט כבר מזמן יצאה לי מכל החורים. הנה אתגר ראוי לביל גייטס, תמציא תכנה שתהפוך מבטים חודרים ומלאי משמעות שיופנו אל מסך המחשב לפוסטים שנונים, אינטילגנטיים, עמוקים ומשעשעים שיזכו אותי בהערצה, כסף וסקס או משהו כזה. עד שביל יפתח תכנה כזו, אני אמשיך לשבת בתחתוני בוקסר מול המחשב, להוציא צהובים מהעיניים ולהתאמן בבהייה חודרת במסך עד שתגיע אותה תכנה שתעשה את השימוש הנאות בכישורי הבהייה שלי.

שכחו מזה, זה פשוט פוסט מטומטם.

עוד יומיים נשארו להצבעה בתחרות הסיפורים של תפוז, אם יש מישהו מביניכם שעדיין לא קרא את רסיסים ואת אורגזמה קולינרית, אז זה הזמן לעשות את זה ואולי גם להעניק לי את קולכם אם אתם חושבים שהסיפורים מספיק טובים (ואם אתם משתמשים רשומים בתפוז כמובן). מה יוצא לכם מזה? ממש כלום. מה יוצא לי מזה? סיכוי מסויים להופיע בספר שיכלול את מיטב הסיפורים בפרוייקט או לפחות את הסיפורים שצוות העורכים של הפרוייקט יחשוב שהם המיטב. בקיצור ולעניין, אם עוד לא עשיתם את זה קודם, עשו טובה, לכו תקראו.

אני עדיין מחפש קונה למחשב הישן שלי, אם מישהו מוכן לתת בית חם למחשב בן 5 שעדיין יכול להתחבר לאינטרנט, להפעיל תוכנות אופיס ואפילו לצרוב דיסקים כשנחה עליו הרוח, מוזמן ליצור קשר במייל. המחיר, אגב, סימלי ביותר ואינו כולל הובלה.

וזה.