אני באמת לא מבין למה השכנים שלי צריכים לזרות לי סחוג על הפצעים ולעשות כל-כך הרבה רעש כשהם מזדיינים.

באמת שלא.

ואולי בכלל עדיף לי להיות ערס כמו שהיא כתבה, יהיה לי זין קטן ואני אפצה עליו בגורמטים גדולים, אוטו עם רמקולים שיעשו צונאמי בתאילנד, אורות מגניבים ודיסק של בית"ר ירושלים שישתלשל מהמראה. תהיה לי חברה פרחה שתלעס מסטיק בקול ותפוצץ לי בלונים באוזן. כשאני אתן לה כאפה היא תדע שזה סימן שצריך למצוץ לי ותחכה בסבלנות במטבח עד שיגמר הכדורגל בטלוויזיה כדי לנקות את הקליפות של הגרעינים מהריצפה. אני אאמין באלוהים ובביבי ותמיד אחזיק ספר תהילים בכיס, אבל אסע בשבת לאיצטדיון טדי ואעשה על האש ביום כיפור כי אף-אחד לא יגיד לי מה לעשות. אני אלך לשחק פוּל, אשמע טראנסים ולא אצא מהבית בלי קופסת ג'ל על הראש, מכנסיים צמודות וסכין בכיס. בחתונה שלנו אני אשלם המון כסף לזמרים מזרחיים שיעשו לנו שמח ואני אדביק להם שטרות של דולרים על המצח. כמה שנים אחר-כך, בחופשים, אנחנו ניסע לטורקיה ונחזור עם מזוודה מלאה ברזים ומגבות וחמשת הילדים שלנו יעשו המון רעש במטוס ואני אדפוק ראסיות לכל מי שיעז לדבר, כי יהיה לי המון כבוד וממש מעט שכל.

אני משוכנע שהייתה לי איזו פואנטה חשובה כאן. מצד שני, אחרי כמעט כל פוסט שאני כותב אני משוכנע שאמורה להיות לו איזו פואנטה איפשהו ובסוף מסתבר שלא. מצד שלישי, גם בפוסטים הכי חסרי פואנטה, תמיד יגיע מישהו בתגובות ויציע לי איזו פואנטה שלא ממש חשבתי עליה, לא התכוונתי אליה, ובחלק מהמקרים גם לא ממש קשורה לפוסט, אבל מהעדר פואנטה משלי אני אאמץ אותה ותהיה לי פואנטה אמיתית. אנחנו אמנם לא ממש נחיה בשלום, בכל זאת היא פואנטה של מישהו אחר ולא שלי, אבל עדיף לחיות עם פואנטה של מישהו אחר מאשר לחיות בלי פואנטה, או לפחות כך נדמה לי. ואולי בכל זאת עדיף להיות ערס עם המון כבוד, ממש מעט שכל ולא להזדקק לשום פואנטה משום סוג כלשהו. ואולי פשוט עדיף שאני אפסיק לקשקש על פואנטות ואלך לישון כבר.