יש ערבים שממש אי אפשר לדעת איך הם יסתיימו. קבעתי אתמול עם חבר ללכת לפאב השכונתי, או הדבר הקרוב ביותר לכך שיש באיזור שלנו. אחרי כמה טלפונים הגעתי להכרה שזה הולך להיות ערב שקט במיוחד, אבל בבית לא היה לי ממש מה לעשות ולכן קפצתי לפאב (שתי דקות הליכה, בהגזמה). הספקתי כבר חצי גולדסטאר עד שהוא הגיע עם החברה, ואחרי עוד שעתיים, חבר נוסף שהגיע ושניים-שלושה חצאים נוספים של גולדסטאר, הערב כבר נראה הרבה יותר מוצלח. משם הגענו למסקנה שאין מנוס מלהמשיך לישיבה במרפסת של החבר הראשון שם נוכל לתגבר את הבירות גם בקצת ירוק איכותי ואולי גם משהו לנשנש מעבר לגרעינים והזיתים שבפאב. הישיבה התמשכה לצד המוצלח והנעים יותר של הלילה, הירוק נשרף, הבירה זרמה, ומאיזשהו מקום הופיעו גם עוד שני חברים ושתי פיצות חמות ומוצלחות במיוחד שריפדו את כל הערב והשתלבו נהדר עם המאנצ'יז. התנודדתי משם בחזרה הביתה, שמח וטוב לב בתחושה שגם ערב סתמי יכול להגמר טוב עם קצת מזל, התמוטטתי על המיטה וחלמתי שיש לי כוחות על, שאני שותה קולה, שיש לי בגרות מחר ואיך לעזאזל אני אעבור אותה אם סיימתי את כיתה י"ב לפני יותר מ-7 שנים ואני לא זוכר את החומר.

אני תוהה עם החלומות שלי כאלו מוזרים גם כשאני הולך לישון במצב נורמלי או שאני זוכר אותם רק כשאני שיכור. התעוררתי בשתיים וחצי בצהריים עם קרייבינג אדיר לעוגת גבינה, נחשו מה אמא הכינה לארוחת ערב?