האמת היא שבכלל רציתי לכתוב עכשיו פוסט על כמה שאני אוהב את הסתיו, את הקרירות הנעימה, את הרוחות, את העננים שמתרבים, את הטיפטופים פה ושם שלאט לאט הולכים והופכים לגשם, את העובדה ששוב אפשר לישון עם שמיכת פוך בלי להפעיל מזגן. חשבתי אולי גם להוסיף איזה פסקה קיטשית על פרחי הסתיו שהם באמת משהו מיוחד או על הרומנטיקה של העונה הזו שבה אנשים רק מחפשים מי יחמם אותם בלילות החורף וכן הלאה והלאה עד שהיה יוצא לכם המיץ מרוב דביקות, אבל איך אפשר להנות מהסתיו כמו בנאדם כשעובדים כל-כך הרבה עד שאפילו את הודעות הזימה שהיא שולחת לי באמצע העבודה אין לי זמן לקרוא? איך אפשר להנות מהסתיו כשבמקום ללכת לטייל קצת אני תקוע בלענות לשאלות של לקוחות ישראליים שחלקם בקושי מדברים עברית, חלקם לא יודעים מה הם רוצים, חלקם יודעים מה הם רוצים אבל מתעקשים לרצות רק דברים שאין והשאר סתם אידיוטים? טוב נו, אם תלחצו אותי אל הקיר אני מוכן להודות שיש גם לקוחות נורמליים לפעמים, אבל אל תגלו להם שאמרתי את זה. הנחמה היחידה היא שהצלחתי לווסת את הטמפרטורה בקופסת הקרח המתעקשת לקרוא לעצמה המקרר שלי כך שבקבוקי הגולדסטאר שיוצאים ממנה יהיו הכי קרובים לקפאון שרק אפשר.

המזל הקטן שלי הוא שלפעמים אני הרבה פחות טיפש, או לגילופין מעט יותר חכם ממה שנדמה לי בדרך-כלל, וכך דאגתי מבעוד מועד לשבוע חופש מהעבודה בשבוע הבא אותו אנצל לביקור בת"א אצלה ואולי גם אצל עוד אי-אילו אנשים יקרים הנוהגים להתגורר בסביבתה המיידית, וזאת באם ירצו לראות אותי ויואילו לפנות מעט מזמנם עבורי. לגבי יום כיפור עצמו, תכניות גדולות ונצורות לי, אבל עליהן בהזדמנות אחרת יען כי עייפתי מעט ולכן אפרוש כרגע למקלחת ואולי אף לישון.אם בא לכם קצת מוסיקה טובה ככה לבינתיים ואתם, כמוני, חובבי אמני שוליים שכמעט אף אחד לא מכיר, אתם מוזמנים לנסות כאן, אני נהניתי מאוד.