חודש פחות או יותר. זה הזמן שעבר מאז הפעם האחרונה שבה יציאה שלי מהבית הסתיימה באיזושהי ישיבה עם חברים בפאב, בית קפה או סתם איזו מרפסת קרירה בערב של אמצע הקיץ. היום בבוקר התעוררתי לקול פיצוצים עמומים, פתחתי חצי עין, זיהיתי בסביבות ה-10-15 נפילות אי-שם פה בסביבה, התהפכתי לצד שני וחזרתי לישון עד 12. וכך ממשיכה המלחמה המוזרה הזו לקרטע לה בעצלתיים מיום ליום משמים, עם חברים שמבלים עכשיו אי-שם בין ג'בל-שו-איסמו לבינת-אל-חור בצו 8 בזמן שאני גורר את עצמי כל בוקר לעבודה בלי חשק ומעביר שם את הזמן עד לאזעקה הראשונה, אין אצלנו מרחבים מוגנים שם בעבודה, וגם עבודה ממש אין, אבל מגיעים כל בוקר לעשות את הבלתי-ניתן-לדיחוי ואחרי שעה-שעתיים-שלוש חוזרים הביתה לקול שירת הסירנות.

ובמעבר (חד) למעבר (או באקטואלית-בעדה בעדה) הדירה שלי, העניינים גם כאן מתנהלים בעצלתיים. עקב מחסור במזגנים (באמצע הקיץ, הייתם מאמינים?) המזגן החדש והנוצץ שהזמנתי יגיע ויותקן אחר כבוד במאורה החדשה רק בסוף השבוע הבא או בתחילת זה שאחריו. אחרי המזגן יעלו ויבואו הצבעים ואחריהם עוד אי-אילו בעלי מקצוע שונים ומשונים שיכשירו את הקרקע לקראת המעבר המשמש ולא-ממש-בא-לפחות-בינתיים. עם קצת מזל וטיפה מאמץ, האפשרות שקומץ נבחר מכם יעשה את דרכו לחנוכת מעוני הדל בעוד כשלושה שבועות תתחיל אולי להראות כפחות ופחות מופרכת, רק אל תשכחו להביא מטריות, יש קטיושות בחוץ.