אני לא משוכנע, אבל בהחלט יתכן שמדובר בסוג של שיא בשבילי. הנשים שביניכן בוודאי יתהו מה העניין הגדול, אבל לפחות עבור עטלף נטול דחף קניות שאני, לפזר לכל עבר 1470 שקלים חדשים תוך שעה אחת של שופינג אינו דבר של מה בכך. השכמתי קום היום וכבר ב-8:30 התגלגלתי אל מחוץ למיטה מתוך מטרה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים, היום הולכים לקניות. כמובן שהשימוש בלשון רבים במילה "הולכים" הוא מטאפורי בלבד מכיוון שאין לי ממש עם מי ללכת לקניות, אבל אולי טוב שכך, ידעתי בדיוק מה אני מחפש, ידעתי בדיוק איפה להשיג את זה ולמרות השעה המוקדת, היו לי מספיק שעות שינה כדי למנוע כל טירפוד אפשרי של העניין מחמת עייפות. ראשונות בתור היו נעלי הכדורסל החדשות שלי, פחות משנה עברה מאז הפעם האחרונה בה קניתי נעליים והאספלט המסוקס של המגרש הקבוע כבר נתן את אותותיו בנעליים הישנות והפך אותן לבלתי שמישות לכל שימוש ספורטיבי שהוא.

אז יצאתי לדרך, בחזרה לחנות ההיא עם אותו מוכר משעשע וחובב דייר-סטרייטס ויצאתי משם 20 דקות מאוחר יותר עם זוג חדש, לבנבן-כחלחל ונאה ביותר של נעלי נייקי במידה 47 ובנזק של 270 שקלים, אמנם המבחר היה קטן למדי, כפי שהתרגלתי לצפות אחרי שנים של חיים עם כפות רגליים בגודל יוצא מגדר הרגיל מכל שלושת המימדים האפשריים שאליהן עלולת כפות רגליים לגדול, אבל עדיין, נזק סביר ביותר בהתחשב בעובדה שבחנויות מסויימות לא הייתי יוצא בנזק פחות מ-400 שקלים על אותו זוג נעליים. כמובן שיכולתי לקנות משהו איכותי יותר במחיר כפול, אבל חבל לבזבז את הכסף על נעליים שבין-כה ישחקו עד אבק על אותו אספלט ידוע לשמצה תוך זמן קצר. אחרי שטיפלתי ביעד הראשון בצורה חלקה, מהירה ונטולת כאבים, הגיע הזמן לטפל ביעד השני, איבזור הדירה החדשה שאמנם טרם מוכנה למגורים מסיבות כאלו ואחרות, אבל בהחלט צפויה להיות תוך שבועיים-שלושה ולפיכך ניצלתי את ההזדמנות והמשכתי אל ההום-סנטר.

את היעדים כבר סימנתי לי בגיחת סיור מוקדמת בתחילת השבוע כך שכל שנותר לי הוא לגשת אל המסורבל (מסורבל=איש עם סרבל) הקרוב לכניסה, להצביע בסמכותיות על שתי כורסאות וארונית מדורגת אחת ולומר בקול תקיף: "כזה אני רוצה, אבל לא עכשיו". אחרי שתרגמתי לו את דברי לשפה מעט יותר מקובלת (אני רוצה שתי כורסאות מהדגם הזה וארונית מהדגם ההוא אבל רק בתנאי שאפשר להפוך את סדר המדפים כך שהחלק הגבוה והנמוך יחליפו צדדים) נשלחתי אחר כבוד אל הקופה כדי להטיח בקופאית את ממוני תוך הוראה ברורה שאני לא מתכוון לקחת איתי את הכבודה עכשיו ברגע זה אלא להשאיר אותה אצלם עד שהדירה החדשה תהיה סוף-סוף מוכנה לכבודם. הנזק, למרבה הפלא, היה נמוך ממה שציפיתי אחרי שקיבלתי את כל המוצרים בהנחה נאה של 25% ואפילו דאגו לתת לי מיני פתקים צבעוניים שבמחיר שיחת טלפון אחת יכניסו אותי להגרלת דירה בה לעולם לא אזכה. וכך, 1470 שקלים ולא יותר משעה אחת מאוחר יותר כבר שבתי הביתה מדולדל כיסים אך מרוהט דירה ומאובזר רגליים, ספטמבר מוצלח שיהיה, אני מקווה.