אני מניח שלכל אחד יש את הפטיש הקטן הזה, או שאולי מדובר רק בי ואני סתם הוזה את קיומו אצל אחרים, האמת היא שאף פעם לא טרחתי לחקור. הפטיש המדובר, למרות היותו מוזר מעט, הוא דווקא מהפטישים הפחות קינקיים המוכרים למדע, אם מישהו אי-פעם טרח לחקור אותו, אבל כמו כל פטיש, גם לפטיש הקטן הזה יש חשיבות לא מועטה אצל בעליו, במקרה זה-אני. אז מה הפטיש? משום מה, מסיבה שטרם הצלחתי להבין, יש לי משיכה מוזרה לבנות בשם מיכל. עכשיו כשאני כותב את זה לעצמי, פתאום הפטיש הזה לובש צורה מאוד מוזרה, בסך הכל מיכל זה שם רגיל למדי, די נפוץ בארצנו הקטנה, ואי אפשר אפילו לומר שהיה לי קשר מסוג כלשהו עם בחורה בשם שכזה, ובכל זאת, פטיש.

העניין הכי מוזר בפטיש הזה הוא שטכנית, רוב המיכל-יות שפגשתי בימי חיי לא משכו אותי במיוחד, היוצאת דופן היחידה ברשימה הייתה מיכל אחת שלמדה בשכבה שלי בתיכון, בכיתה מקבילה ואפילו למדה איתי מתמטיקה בכיתה י"א (כלומר, איתי ועם עוד משהו כמו 40 תלמידים באותה כיתה). לא שקרה משהו מיוחד ביני לבינה, למעשה אני אפילו בכלל לא בטוח שאי פעם דיברתי איתה, סביר להניח שאם הייתי מנסה באותה תקופה של חיי לדבר עם כל יצור ממין נקבה, שלא לומר אחת שחשבתי שהיא מושכת באופן מיוחד, הניסיון היה מסתיים במבוכה קשה לכל הצדדים הנוגעים בדבר ובעיקר לצד שלא היה זוכה לגעת בדבר, כלומר אני. מה שמשך אותי באותה מיכל, אם תסלחו לי שאני נסחף לרגע קטן בזכרונות, היה זוג עיניים גדולות, ירוקות ומקסימות, פרט לזה קשה מאוד לומר שאני זוכר אי-אילו מאפיינים חיצוניים מושכים במיוחד שהיו לה, את מאפייניה הפנימיים כזכור, לא ממש הזדמן לי לחקור.

ובחזרה לנושא הפוסט. בתשע השנים שעברו מאז ראיתי את אותה מיכל לאחרונה כבר הספיקו לעבור אי-אילו מיכל-יות מתחת לגשר דברי הימים של העטלף, רובן המכריע חלפו בו מבלי לעצור או להשאיר חותם קל שבקלים ומיעוטן הוא קרובת משפחה רחוקה שלי שעל-אף העובדה שהיא נאה למדי ואינטילגנטית במידה סבירה, היא קרובת משפחה שלי מה שסתם את הגולל באורח די סופי ובלתי נתון לשינוי על סיכויי ההצלחה שלנו כזוג. וכך נותרתי לי לא רק בודד וגלמוד כפי שאני היום אלא גם נטול סיכוי באופק הנראה לעין לממש את אותו פטיש עתיק יומין. היו תקופות מסויימות בחיי בהן אף שקלתי להפוך את הפטיש החביב והבלתי-מזיק שלי לאובססיה קלה ולהסכים לצאת רק עם בנות הנושאות את השם המחייב והפטישי, אבל די מהר נזכרתי שבעצם, גם בלי המגבלה הדרקונית הזו אני בקושי זוכה לסקס ושאם אהפוך אותו לאובססיה סביר להניח שלא אזכה עוד לזיין לעולמי-עולמים (או לפחות לעוד הרבה מאוד זמן) וייתכן שאף אפספס את אהבה חיי.

ועכשיו מגיע הקטע המשעשע, מבין כל קוראות הבלוג שאני מכיר בשמן הפרטי, אין ולו אחת ששמה מיכל, אבל לאור נוכחותו הטורדנית של מרפי בחיי אני רק יכול להניח שדי סביר שדווקא בין הקוראות הבודדות של הבלוג שאינן מוכרות לי מצויה גם איזו מיכל (או שתיים?). אז הבהרה לאותה מיכל היפותטית שאולי ואולי לא קוראת את הפוסט הזה, אמנם אנחנו לא מכירים (נעים מאוד, עטלף-מיכל, מיכל-עטלף, הנה עברנו את המשוכה) ואמנם מעולם לא נפגשנו (סביר להניח, אבל אם יש לך עיניים ירוקות, גדולות ומקסימות ואת בגיל המתאים, דעי שאת בקבוצת סיכון ואולי את המיכל ההיא) אבל למרות הכל, אולי את הסיבה לפטיש שלי?