מכירים את הקטע הזה? כשפה ושם מתחילים לקרות דברים טובים אבל אתם לא רוצים להעיר את מרפי אז אתם פשוט סותמים את הפה ולא אומרים כלום? אתם יושבים או הולכים, סתם ככה באמצע היום ופתאום קופץ לכם חיוך דבילי לפנים שאתם ישר מחביאים טוב-טוב כדי שאף אחד לא ישים לב וישאל שאלות ואז תצטרכו לגמגם משהו ואולי בטעות יפלט לכם משהו שלא אמור היה ומרפי ישים לב ואפשר יהיה לזרוק את הכל לפח?

אז זה זה (אבל אל תגלו לאף אחד).

נ.ב.

אם למישהו יש במקרה כוננית לטלוויזיה שהוא רוצה להפטר ממנה, רצוי כזו עם מקום נרחב לאיחסון דיסקים, זה המייל שלי שם בצד ימין, לשימושכם.