בסוף זה לא גרוע כמו שחשבתי. במשך שבוע הייתי כמעט משוכנע שיש לי כזה, אבל היום הייתי אצל הרופא שאמר לי שלדעתו זו רק מתיחה ונתן לי אישור להיות בטטה מוחלטת בשבועיים הקרובים, לא לזוז, לא להרים, לא לסחוב, אפילו לא לנשום חזק מדי. אז עד שיעברו השבועיים אני מסתובב עם כאבים קלים עד בינוניים באיזור המפשעה השמאלית רבתי, לא נעים אבל גם לא ממש נורא, לפחות לא צריך ניתוח.

גם בגזרה הרומנטית העניינים, בדיוק כמו ענייני שלי, מקרטעים. אחרי אפיזודה קצרה עם בלוגרית אנונימית ואיכותית שהסתיימה בהבנה הדדית שיש מכשולים שלא ניתן בתנאים הנוכחיים להתגבר אליהם, חזרתי שוב לכרי המרעה הצחיחים למחצה של אתרי ההיכרויות. האירוניה בדבר היא שגם אחרי חודש של הפסקה מההרגל המגונה הפנים באתר הן אותן פנים, השורות הבודדות ונדושות הן אותן שורות, הספרה 0 במשבצת ההודעות הנכנסות היא אותה ספרה, הלבד אותו לבד ואפילו אני מזכיר באופן חשוד את אותו אני מלפני חודש. האמת היא שתקווה קטנה לישועה קיוותי שתבוא משיעורי הצרפתית אותם התחלתי בשבוע שעבר, אבל ההיצע בקורס מסתכם בשתי בנות בדיוק שנראות בגיל המתאים, האחת נוהגת להגיע עם בעלה (או שמא זה החבר? אני לא בטוח, אבל הם נראים די צמודים) והשנייה מגיעה עם אמא שלה עניין שדי מעקר כל אפשרות להתקדמות בכיוון הרצוי, לפחות בשלב זה.

אז עד שיקרה משהו מעניין, או לפחות משהו משעמם שייתן לי מעט השראה לכתיבת פוסט ראוי, אני אשאיר אתכם עם המיזם המדהים הזה:

מיזם זה אושפז בבלוג "לא סגור" באדיבות המעדומה.