וידוי קטן – יש לי כשרון אחד גדול בחיים. לא, אין לי אוזן מוסיקלית, אני גם לא יודע להצחיק אנשים, אין לי "ידי זהב", להיפך, לחפצים שאני נוגע בהם יש נטייה מגונה להפסיק לבצע את התפקיד שלשמו נבראו, בדרך-כלל זה קורה בתוספת היפרדות לחלקים שלא נועדו להתקיים בנפרד, לפחות לא במחשבתו של יוצרם. אז מה הכשרון שלי? הכשרון שלי הוא לגרום לאנשים לחשוב שאני חכם יותר ממה שאני באמת, אני יכול בפליטת-פה פסאודו-אינטיליגנטית אחת לגרום לפיות של אנשים להיפער, ולהערכה שלהם אליי להגיע למימדים שמפתיעים אפילו אותי. "הוא כתב "פסאודו-אינטיליגנטית!!! הוא חייב להיות גאון, לא?" אז זהו, שלא.

אדם חכם זה לא אדם שמוציא 700++ בפסיכומטרי (נחשו מי?), זה לא אדם עם ממוצעי בגרות מטורפים, זה גם לא אדם עם תובנות מרשימות על החיים או אדם שיודע לחשב בראש תוך 3 שניות כמה זה 32*13 (416), לאדם חכם, כל היכולות האלו הן רק כלים להפוך את חייו לטובים יותר, נעימים יותר, נוחים יותר. היכולת לעשות את הדברים שציינתי כרגע לא קידמה אותי ולו במילימטר בחיים, אדם בן 24 שלא מסוגל להגיד לבחורה שהוא מעוניין בה, שלא מסוגל להגיד לבוס שלו שהוא אידיוט, שעדיין לא יודע מה הוא יהיה כשהוא יהיה גדול או אפילו מה הוא מתכוון לעשות מחר בבוקר, הוא לא אדם מאושר וכנראה גם לא חכם במיוחד, זה מה שנקרא לתת אגוזים למי שאין לו ביצים לאכול אותם.

אבל לא הכל רע, מדי פעם-בפעם אני עדיין פותח את העיניים בבוקר עם איזה חיוך קטן, עם איזו הרגשה קטנה שהיום משהו הולך להשתנות, זה אמנם לא קרה עדיין, אבל החיוך הקטן הזה עדיין מגיע לפעמים, מתגנב לי מתחת לאף כשאני לא מרגיש ונתפס לי על הפנים. יש מישהי שעבדתי איתה שכל הזמן אמרה לי שיום אחד אני אוציא ספר, שיש לי נשמה של סופר , והנשמה שלי בכלל לקחה חופש ונסעה לגואה, היא יושבת עכשיו מתחת לאחד הדקלים, "זר קוצים ריחני" ביד אחת (ותודה לאהוד בנאי), ויד שנייה עוטפת איזו בחורה ברת-מזל שמצאה לה נשמה של סופר מצליח להתענג עליה, ומדי פעם נזכרת בגוף המבולבל שנשאר בבית ומחברת לה בראש את הפרק הראשון של רב-המכר שתכתוב עליו.