ידעתי שזה יבוא, כבר שנה שזה לא קרה לי, וזה בדיוק מסוג הדברים שנופלים עלייך בדיוק כשאתה חושב שאין סיכוי שזה יקרה.

אני חולה.

לא, לא משהו רציני, קצת משתעל, קצת כואב בגרון, כאב ראש קל, באמת לא משהו ששווה להתרגש ממנו, אבל בכל-זאת, כבר יותר משנה שלא הייתי חולה. משום מה נוצרה בזמן האחרון איזושהי סטיגמה על גברים חולים, כתבו שאנחנו הופכים לסמרטוטים, לילדים קטנים ומפונקים, שאנחנו הופכים כל שפעת קטנה לדלקת ריאות נוראית משולבת עם שחפת סופנית שאוטוטו אנחנו נמות ממנה, מכירים את השמועה הזאת? תשכחו ממנה. למרות כל הסיפורים הידועים של נשים בתקשורת, אותם סיפורים שמקבלים חיזוקים מכל מיני גברים "רגישים", או כאלו ש-so-called מחוברים לצד הנשי שלהם (כן י. לפיד, אני מדבר אלייך!), הסיפורים האלו מופצים כולם ע"י נשים שפשוט לא מבינות גברים, וגברים שפשוט מנסים למצוא-חן בעיני נשים. האמת שונה לגמרי, האמת היא שגברים פשוט מנצלים את המחלה כדי לקבל את ה"צומי" שהם לא מעיזים לדרוש כשהם בריאים. הרי "גבר אמיתי" אף פעם לא יבוא ויגיד שהוא צריך חיבוק, שהוא רוצה קצת יחס ופינוקים בהקשר שונה מסקס, אבל האמת היא שגם אנחנו צריכים את זה, גם כשאנחנו בריאים.

אז מה בעצם אני רוצה בפוסט הזה? להגיד שגם אני צריך חיבוק לפעמים, להגיד לכן לא לקחת אותנו כ"כ ברצינות כשאנחנו חולים (לאלו ממכן שעדיין לא עלו על הטריק שלנו), להגיד שקצת נמאס לי מהגברים שהופכים את עצמם לסמרטוטים כשהם חולים רק כדי להשיג קצת "צומי" ואח"כ הולכים לספר לחבר'ה בטלוויזיה או בעיתון. 

אז כן, אני חולה. לא, זה לא רציני, אין צורך לקחת אותי לרופא, אני גם לא מחפש סתם "צומי", פשוט ישבתי מול המחשב והתחשק לי לכתוב, אז כתבתי.

טוב, נו, אני מודה. אולי קצת "צומי" לא יזיק לי עכשיו... :)