כוורת - ילד מזדקן

ילד מזדקן, ילד מתקלקל,
לומד את הפרנציפ רק אחרי שהוא נופל.
מדבר לא טוב, ילד תעזוב,
זה מה שאומרים לו כשהוא הולך ברחוב.

היום התעוררת בשתיים בצהריים,
ראית מה השעה איזה חושך בעיניים.
מה לעשות כשאבא מתעצבן,
אתה כבר השנה אמור להתחתן.

ילד מזדקן...

קמת והלכת לתל-אביב בבוקר
ראית אנשים שעולים כל-כך ביוקר.
מה המחיר של ילד מלומד,
שלא רוצה לחיות ומרגיש כמו אף-אחד.

ילד מזדקן, ילד דיפלומט.
מדבר הרבה, בשבילנו זה מעט.
גר לו במיטה, מדליק תנור חימום,
כמה זה מוזר כשחיים משיעמום.

אמא יקרה, ילד מזדקן.
זה עצוב הרבה, כשמלווים לך את הבן.
קחי אותי בצד, דברי איתי לבד.
אני רוצה לבנות קוביות על המרבד.

אם הייתי צריך לסכם את ההרגשה שלי כלפי השיר הזה במילה אחת, הייתי אומר שהשיר הזה הוא אני.

and now for something completely different

אתמול, כבכל יום ראשון בחודשים האחרונים, עבדתי במשמרת אחה"צ, לקוחות כמעט ולא נראו באופק, ולכן התפתתי להצעתו של חברי לעבודה ג. (אות בדויה), שהציע לי לעשן משהו קטן איתו, ככה כדי להעביר את השיעמום בעבודה עד שתגיע השעה 8 המיוחלת ונוכל לגרש את אחרוני הנודניקים שעוד התעקשו להשאר בחברתנו הבלתי-מסבירת-פנים וללכת סוף-סוף הביתה. מה שלא חשבתי עליו באותו הרגע הוא שעם סיום המשמרת ב-8 בערב אני אמור להגיע לארוחת ערב אצל אמא שלי.

וסבתא שלי.

ואחות של סבתא שלי.

וחברת ילדות של סבתא שלי.

גיל ממוצע בלעדיי (ועם אמא שלי, שהורידה את הממוצע בכמה שנים טובות): 75.

שפות מדוברות בארוחת הערב: בעיקר הונגרית וצרפתית, שפות שאותן, באופן בלתי מפתיע, אני לא דובר.

מצבי בעת ארוחת הערב: מסטול חלקית. 

התוצאות:

1. פרצי צחוק בלתי נשלטים אחת לכמה דקות, רובם בעקבות עקיצות שנראו לי שנונות להפליא באותו הרגע כלפיי הקשישות שבחבורה ("אף פעם לא פגשתי 3 פולניות שמדברות הונגרית כ"כ טוב" בתגובה לבקשתן של שתיים מהגברות הנכבדות, שהתנצלותי שטוחה כאן בפניהן למרות שהן לא יזכו לראות אותה, להסתפק בתיון אחד לתה של שתיהן).

2. התקף מאנצ'יז בלתי סביר שגרם לי לחסל לבד יותר מחצי מהאוכל שהיה על השולחן ולזכות במבטי הערכה מהגברות על "התיאבון הבריא שלי".

3. מבטי תמיהה מצידה של אמא שלי שלא ממש רגילה לראות אותי פוצה פה בארוחות ערב מסוג זה. מצד שני, לפחות היא שמחה מאוד ש"נורא נהניתי מהאוכל", לא היה לי לב (או אומץ) להסביר לה שבאותו רגע גם היא הייתה מגישה לי ערימת חציר הייתי מהלל את הבישול שלה כאילו היא מינימום צחי בוקששתר.

הערות בונות לעצמי להמשך: תחשוב על מה אתה עושה אידיוט!

ואי-אפשר בלי משהו קצר על ההפתעה הגדולה של אתמול ביורו 2004, לא, אני לא מדבר על נבחרת גרמניה שהתחפשה לחבורת אנטיוכוסים חביבה רק כדי לקבל את הסימפטיה שאותה לא הייתה מקבלת אם  הייתה זוכה בתואר בשם עצמה, אני מדבר על עצמי. הצלחתי להישאר ער עד סוף הזוועתון המשעמם הזה. הבו לי בכבוד.