לא מילואים, מסתבר. הקצין הדביל, אותו אחד מלפני שבועיים בערך, נכשל באופן חרוץ למדי במשימה הלא-מאוד-מורכבת של העברת צו מילואים פשוט מירושלים לאיזור הצפון בפרק זמן של כמעט חודש. אי לכך ובהתאם לזאת, את השבועיים הבאים אני אבלה, עד כמה שאפשר לבלות בחום הבלתי-נסבל של יולי בארץ הקודש, בביתי הממוזג במקום בבירתנו הנצחית הנוטה להצחין. לא שיש לי טענות (כלומר, יש טענות, והרבה, אבל לא בעניין המאוד ספציפי הזה) כמובן, האפשרות של להעביר שבועיים קיציים בחמ"ל מט ליפול בחברתם של אנשי צבא מסוגים כאלו ואחרים נמצאת ברשימת השאיפות שלי אי-שם בעשירון התחתון, קצת מתחת לעקירת שן בינה וקצת מעל האזנה מתמשכת לגלגל"צ, אבל מין הנימוס היה לפחות להודיע שהמילואים מבוטלים במקום לשלוח אותי במשך 4 ימים רצופים להביט בחשש לעבר תיבת הדואר פן תתגלה שם מעטפה לבנבנה-ירקרקה, לא?

לא נורא, העיקר שהצדק, בדרכו המיוחדת שלו, ניצח 1-0 קטן משער עצמי בזמן פציעות.