אז אני קם בבוקר ופתאום ממש קריר בחוץ, ויש עננים שמטפטפים ומרטיבים לי את הזגוגיות של המשקפיים ופתאום הכל נראה קצת נחמד יותר. אני יודע שבשלב הזה אמורה להגיע איזו הפוכה לתוך הלסת באדיבותו של מרפי אבל עד ש... ואם וכאשר, אני דווקא די נהנה ממה שיש. בסך הכל, בהחלט אפשר להגיד שנובמבר זה החודש שלי עם החורף שאמור ולמרבה הפלא גם מצליח קצת להתחיל, עם היום הולדת אי שם בעוד שבועיים וחצי ואני די בטוח שהיו עוד כמה דברים שאמורים היו להיות אחראיים להרגשה החביבה הזו אבל כרגע אני נכשל בניסיון הקלוש שלי לשים עליהם את האצבע, למי אכפת בעצם? בעוד שבועיים וחצי אני אהפוך מזקן בן 27 לקשיש בן 28 ודווקא די סבבה לי עם העובדה הבלתי מצערת שכבר לא מצפים ממני לעשות דברים משונים כמו לקפצץ שיכור במועדונים הומי ערסים, ללכת למסיבות, להיות פזיז ונמרץ לחפש את עצמי ולמצוא כיוון בחיים (אה, רגע, זה אולי כן...) ואפילו, שומו שמיים, לצאת לפעמים מהבית.

סתם תהיה אגבית, האם בכל ישרא התאדו להם אנשים טובים שפעם היו כאן והיום הם כבר לא או שזו תופעה יחודית ל-41689 הבלתי מזיק ברובו?