לא לא, אני לא עוזב את הבלוג, אני גם לא הולך לבית-שאן (למה לעזאזל שמישהו ירצה ללכת לשם בחום הזה?) וגם לא לשום מקום ספציפי אחר, פשוט הצלחתי ללכת היום אחרי שבועיים של קיפוץ בלתי נלאה על רגל אחת. האמת היא שיש משהו מעט מאכזב בעובדה שגיליתי שאני סוף סוף מסוגל ללכת  אבל אין שומקום שממש בא לי ללכת אליו כרגע כי חום עיזים בחוץ ומי בכלל רוצה לצאת לשם כי יש אוגוסט בחוץ ובבית יש מזגן, אבל ניחא, העיקר שאני יכול שוב ללכת. מעבר לזה, התעוררתי הבוקר מלא אנרגיות חיוביות למרות שאימי היקרה גזלה ממני באכזריות את חדוות היקיצה הטבעית עם טלפון ברבע ל-11 לפנות בוקר, אבל הצלחתי להתמודד גם עם זה ועכשיו אני רק תוהה לעצמי לאן לנתב את כל האנרגיות החיוביות האלו מבלי לצאת החוצה ומבלי להשאר במצב אנכי לאורך זמן יען כי הרגל בכל זאת עדיין כואבת.

יום בריח פאי תפוחים שהרגע יצא מהתנור שיהיה לכם, קחו יאק לסיום.