עוד סיבוב ימינה, ועוד אחד, מעט מים נשפכים על הרצפה. ועכשיו סיבוב שמאלה ואחריו עוד כמה, ושוב כמה טיפות מוצאות את דרכן לריצפה. ועכשיו למעלה ולמטה, הפעם המים לא נשפכים אלא רק עולים ויורדים באדוות קלות. ושוב סיבובים ימינה, ושוב מים ניתזים ושוב סיבובים שמאלה, הפעם יותר בעדינות, והמים לא ניתזים, ואז שוב למעלה ולמטה.

פיזיותרפיה לקרסול זה עניין מתיש.

אז מה העניינים? מה חדש? מה קורה? שלושת השבועות האחרונים בבית פיתחו אצלי את יכולת הצ'יטוט במסנג'ר לדרגות שהמין האנושי טרם ראה, שיחות הנפש אל תוך הלילה עם ידידות וירטואליות חצו כבר מזמן את קו השעתיים בדרכן אל השעה השלישית, אם אתם מגיעים לעבודה או נוסעים באוטובוס או סתם יושבים לכם בבית קפה ורואים בחורה בשנות ה-20 לחייה מתעפצת לה תוך כדי ניקורים חינניים והזלת-ריר מפתה, לא מן הנמנע שזו תוצאה ישירה של הנקע בקרסול שלי שריתק אותי לבית בשלושת השבועות האחרונים. הרגל, אגב, מתקדמת יפה מאוד למקרה שהתעניינתם, עברתי מקיפוץ על רגל אחת רק לפני פחות משבוע לצליעה וכיום אני כבר עברתי לדדות בקלילות בשבילי הקיבוץ כשתחבושת אלסטית מפארת את רגלי הימנית משל הייתי פצוע ולא סתם מתחזה שחיפש דרך לבלות את האולימפיאדה מול הטלוויזיה במקום לעבוד בחום הנורא של אוגוסט.

רציתי לספר כאן עוד המון דברים, על הצלחות נפלאות בתחום הרומנטי (אין ממש, אבל אני אופטימי), על תובנות פילוסופיות נפלאות ששינו את השקפתי על העולם או החיים או משהו ערטילאי שכזה, אבל לצערי כל התובנות המרתקות שהגעתי אליהן הסתברו לי כתובנות שמוכרות לשאר האנושות כבר מאות שנים במקרה הטוב, וכתובנות מופרכות לחלוטין במקרה הפחות טוב. הייתי מספר לכם על נפלאותיו של החתול החמוד והג'ינג'י של אמא שלי, שהתגלה כחובב סיגריות, אבל אם להיות כנה עם עצמי ואיתכם, הוא לא ממש עושה שומדבר שמייחד אותו מכל חתול ג'ינג'י אחר שגילו 4 חודשים. 

בכל אופן, אני בחופשת מחלה לפחות עד סוף השבוע, שאלו מכם שסובלים את הטרדות המסנג'ר והטלפון שלי יכולים להתחיל ולסמן לעצמכם טבלאות יאוש. מחר אני הולך לביקרות אצל הרופא שיחליט מה לעשות עם הקרסול שלי וזהו פחות או יותר העתיד הנראה לעין מבחינתי, שבוע נפלא קסום ונהדר שיהיה, קחו תמונה מהטרק בנפאל לסיום, זה כפר קסום שנקרא טאל...