זה פוסט שהתבשל אצלי כבר הרבה זמן, חלקכם אולי שמתם לב שעד עכשיו לא ממש כתבתי על המשפחה שלי, ויש לכך סיבה, סיבה טובה אפילו. המשפחה שלי היא דבר מורכב, מסוג הדברים שבגללם אימות הנתונים בצו הראשון לפני הגיוס מתארך ליותר מחצי שעה, אבל באופן כללי, התמונה היא כזו: אני הבן הבכור גם לאבא שלי וגם לאמא שלי, שנה אחרי שנולדתי, הם התגרשו, מאז הם לא מדברים מתוך יוזמה של אבא שאף פעם לא טרחתי לברר את מקורה, לאמא דווקא אין בעייה איתו. אחרי כמה שנים, אבא שלי התחתן שוב עם אישה אחרת, גם היא מהקיבוץ שלי, ואז נולדה אחותי (כיום בת 17. הקשר שלי עם אחותי ועם אימה היה טוב בהתחלה, אבל התנתק מעט עם השנים, במיוחד אחרי שהן עזבו את הקיבוץ, ונכון להיות לא דיברנו כבר כמה חודשים. גם עם אישתו השנייה אבא שלי לא נשאר יותר מדי זמן, וגם הם התגרשו, וכיום הם לא מדברים, לפחות עד כמה שידוע לי. אם חשבתם שאבא שלי הפיק את הלקחים מ-2 הנישואים הכושלים שלו, אתם צודקים, אבל רק חלקית. עם האישה הבאה שהוא מצא, הוא כבר לא התחתן, אבל זה לא מנע מהם להביא לעולם עוד ילד, את אחי הצעיר שכיום הוא בן 11, גם איתו ועם אמא שלו הקשר שלי די רופף, לא מעט בגלל העובדה שהוא גר עם אמא שלו בת"א. אבא שלי, אגב, עדיין בקיבוץ.

אז מה היה לנו? אבא אחד, שלוש אימהות, 2 אחים וביניהם אחות, וכמעט 0 תקשורת בין על המעורבים בדבר. אבא שלי, בנוסף להיותו איש משפחה למופת, הוא גם לא הבנאדם הכי סימפטי בעולם, שלא יובן לא נכון, הוא לא מכה, לא צועק, לא מתעלל ולא עושה 1001 דברים איומים שעליהם קוראים אח"כ בעיתונים, אבא שלי פשוט מנותק. בשבילו להשאר בקשר משמע להתקשר פעם בשבועיים ולשאול אותי מה עם הלימודים, מתנת יום-הולדת היא משהו שלא ראיתי ממנו ב-10 השנים האחרונות, אלא אם כן לנסוע למסעדה החביבה עליו עם החברים שלו מוגדר כמתנה. אין בי כעס עליו, גם לא מרירות, אני מתאר כאן עובדות בלבד, אי-אפשר לכעוס על בנאדם מכיוון שהוא מתנהג לפי טבעו, לפחות כל עוד הוא לא פוגע בסובבים אותו, והוא לא פגע בי, ולא באף אחד אחר, לפחות עד כמה שידוע לי.

אתמול בערב התקשר אליי אחי הצעיר, הופתעתי קצת מכיוון שהוא בד"כ לא מתקשר אליי, הוא הודיע לי שהוא ואמא שלו מתכוונים לעשות מסיבת הפתעה לכבוד יום ההולדת ה-59 של אבא, ושאל אם אני רוצה לבוא. הסכמתי. לאחר מכן התקשרה גם אמא שלו, וביקשה שגם אחותי תבוא איתי, איכשהו יש לי הרגשה שזה לא יקרה, אחותי מחרימה את אבא שלנו כבר כמה שנים, אבל אני בכל זאת מתכוון לנסות. אין לי שום אשליה לגביי המסיבה הזאת, אבא שלי לא אוהב אירועים כאלו, וזה הולך להיות מביך, מביך מאוד אפילו, מביך עד כדי כך שאני שוקל להודיע שאני לא אגיע בתירוץ כלשהו, מפוקפק ומעורפל ככל שיהיה, יש לי דרכים טובות יותר להעביר את יום שישי בערב. אבל לפני כן, אני צריך לדבר עם אחותי, משהו שלא עשיתי כבר לא מעט זמן, אם היא תפתיע ותחליט לבוא, אני לא אשאיר אותה לבד ואבוא גם כן, אם היא תחליט שלא לבוא (מה שכנראה יקרה), בהחלט תהיה לי התלבטות קשה.

יש לי עוד כמה שעות לחשוב עכשיו, להתלבט, אולי אפילו להתייעץ עם אמא שלי בנושא, כי זו עדיין המשפחה שלי, וכמה שלא תהיה מתוסבכת, מפורקת ולא מתקשרת, עדיין אין לי משפחה אחרת. בנימה מהורהרת, מבולבלת ומעט עגומה זו, יום טוב שיהיה.