כן, נדמה לי שאני זוכר. אחרי עוד ערב שישי בודד מול המחשב/טלוויזיה החלטתי להזמין את עצמי לאיזה דרינק או שלושה ובסוף יצא שדגמתי את כל מבחר הוויסקי שבמזווה הפרטי שלי, בלוויני 10, גלנליווט 18, גלנפידיך 18, טאלימור דיו ו-3 סוגי גלנמוראנג'י והתמוטטתי על המיטה בסביבות 2 בלילה שמח וטוב לב, לפחות עד כמה ששיכור בודד יכול להיות. בסביבות 12 בצהריים פקחתי עין אחת, ומכיוון שלא איתרתי ולו סימן קטנטן להנג-אובר, הלכתי להכין ארוחת בוקר קלה שהורכבה מסלט ירקות, ביצה קשה ולחם שיפון עם אגוזים שהכנתי אותמול. לכל הטירחה הזו והלחם הכבד שהתיישב לי בבטן היה, במפתיע או שלא, אפקט שהזכיר באופן חשוד את ערב הוויסקי מאתמול ולפיכך גררתי את הפוך לספה והתנמנמתי מול הטלוויזיה עד 4 או 5. בסופו של דבר, אחרי דין ודברים קצרים עם עצמי ובהשראתו של הישבן האלוהי של מרינה, פיניתי את עצמי למקלחת קצרצרה ולארוחת ערב אצל אמא. שבע וטוב לב שוב חזרתי הביתה לפרק מאכזב של השרדות (אפילו לא קלוז אפ אחד על התחת של המדינה, אני מקווה שפיטרו את העורך) וכרגע יש בדעתי להשאר ער עד שעה מאוחרת מדי כדי שמחר אוכל לקטר כל היום שאני עייף.

אחרי הפוסט הזה אני מקווה שיותר אף אחד לא ישאל אותי למה אני לא מעדכן בתדירות גבוהה יותר.

נ.ב.

הסירו דאגה מליבכם, למרות ההתפרעות הקלה של אתמול טרם פניתי לאלכוהוליזם ואני לא שותה אלכוהול יותר מפעם-פעמיים בשבוע. אולי עם קצת סבלנות גם זה יגיע, אבל בינתיים מצבי תקין עד כמה שאפשר.