אילוצים משפחתיים שונים ומשונים הותירו אותי בודד למדי, לפחות בכל מה שקשור למשפחה, וכל שרשרת האירועים הזו ביעבעה ופיעפעה בי כבר כמה ימים עד שהתפרצה סופית ופולנית אחר הצהריים, אי שם במטבחי הקטון, בצורה הבלתי משתמעת לשתי פנים של מרק עוף עם ירקות ועצמות מח. לא אלאה אתכם בכל השלבים השונים, המשונים והלא-רבים באופן מפתיע, אבל אני חייב להגיד שיצא צאצא של פרוצה. כלומר, בן זונה ובניו. למען האמת היו לי חששות מסויימים מהפרוייקט ולכן התייעצתי קלות גם עם הדוד אינטרנט וגם עם אמא הרחוקה עד שאזרתי אומץ לקחת את הצעד הזה קדימה. עכשיו כבר עברו כ-3 שעות ממועד פריצת האירוע ובתור חובב מרקים שמודע להשתבחותם מיום ליום (עד שברגע אחד אומלל הם הופכים ממשקה האלים לצלוחית פטרי עם שגעון גדלות) אני רק יכול להגיד שאם המרק הזה יהיה אפילו טיפה יותר טוב ממה שהוא עכשיו אני אאלץ להכתיר את עצמי חד-צדדית כסבתא פולניה של כבוד.

אבל זה לא הכל. הו לא. מכיוון שהיום אני כבר מאורגן מבחינת ארוחת ערב ואין לי צורך במרק, ומכיוון שמחר יש לי אי-אילו שעות פנויות אחרי העבודה, אני חושש שלא יהיה מנוס מלהכין, תאמינו או לא, קניידלך. סביר להניח שלבלתי-פולניים שביניכם (ואין כאן שום קשר למוצא, האמינו לי), קניידלך הם תפלצת המעמקים האיומה הזו שמשוטטת במרקיהם של סועדים תמימים אי שם בסביבות סדר פסח, אבל האמת היא שמדובר באחת ההמצאות הקולינריות המבריקות בהיסטוריה ובלי שום ספק הגזר שבגפילטע-פיש של המטבח הפולני. הגפילטע, אגב, הוא אפילו לא הגפילטע שמתחת לגזר של המטבח הפולני, הוא אפילו לא ראוי לתואר העצמות שזורקים לפח אחרי שמנקים את הדגים של הגפילטע שהקניידלך הם הגזר שלו של המטבח הפולני. אבל בואו נזנח רגע את כל הקטע המיותר עם הגפילטע פיש והמשפטים המורכבים לוגית יתר על המידה שלא לצורך (תנסו לסדר את האותיות במשפט האחרון בסדר הגיוני קצת יותר כי לא נראה לי שזה מסתדר משום מה, אבל אני בשוונג קטנטן כרגע ולא ממש בא לי לעצור, תתמודדו), יש לי כרגע סיר עצום של מרק עוף נפלא שבמופלאים שעושה לי ריח נהדר בכל הבית ואין לי אפילו שמץ של מושג איך אני מסיים אותו.

שאלו יהיו הצרות שלי.