התלבטתי קשות האם לכתוב כאן פוסט יום-כיפור כפי שרבים עושים, עם סליחות וחשבונות נפש, או לחילופין עם תכניות עמוסות באוכל, אלכוהול וסרטים ב-DVD, או לחילופין לתת ליום הזה, שאומר כל-כך הרבה לכל-כך הרבה אנשים, לעבור סתם ככה כאילו כלום. בסופו של דבר, אני חושב שמכיוון שלי באופן אישי, כאדם לא מאמין ולא מסורתי, היום הזה לא אומר כמעט כלום, אין לי כוונה לעשות דבר כזה. זה לא שאני חושב שחשבונות נפש הם לא דבר טוב וחיובי מפעם לפעם, ולא שאין לי ממי לבקש סליחה, אבל אני לא חושב שאני צריך מועד מיוחד כדי לבקש את סליחתם של אלו שפגעתי בהם, אם פגעתי במישהו, אני משתדל לבקש את סליחתו במקום, אם אני מרגיש שאני זקוק לחשבון נפש, אני עורך אותו עם עצמי, ולא מחכה עד שכולם יעשו זאת. ובכל זאת, למקרה שפגעתי במישהו שקורא כאן שלא במודע, אני בכל-זאת אנצל את ההזדמנות הזו לבקש סליחה.

אתמול הלכתי יחד עם כל עמישראלחי לבלוקבאסטר להצטייד במיטב הסרטים, רק במזל הצלחתי להצטייד בעותק האחרון של "ברייאן כוכב עליון" של מונטי פייטון לפני שהוא נחטף מהמדפים, אם הייתי מגיע רק קצת יותר מאוחר הייתי נשאר עם בחירה בין קונילמל בניו-יורק לבין אבא גנוב 3, בהחלט לא מחזה נעים להגיע לבלוקבאסטר בערב ערב יום כיפור. מצד שני, אין הרבה דברים שמצחיקים אותי יותר מאשר מונטי פייטון, למרות שהייתי מעדיף את "הגביע הקדוש", גם ברייאן בהחלט יעשה לי את הערב. חוץ ממנו לקחתי עוד סרט בהמלצה של חבר, אבל שכחתי כרגע איך קוראים לו, אם הוא יהיה מוצלח אני מבטיח לעדכן, אבל את זה אני אדע רק הערב.

השבוע החלטתי סופית ובאופן המוחלט והבלתי ניתן לשינוי ביותר את מה שבעצם ידעתי כבר כמה שבועות טובים, אני לא אלך ללמוד השנה, אני עדיין לא יודע מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה גדול, אני לא רוצה להכנס למסגרת הזאת, ואני לא חושב שזה מה שאני צריך כרגע. הבחירה הזאת מעמידה אותי במצב שבו הלחץ מצד המשפחה והחברים שלי רק יגדל במהלך השנה הקרובה, כולם רוצים לדעת למה אני לא לומד, ומתי אני אתחיל, ו"אתה כבר לא צעיר" ועוד כל מיני משפטים מעודדים שכאלו, אבל זו הבחירה שלי, והם יצטרכו להתמודד איתה בדיוק כפי שאני אצטרך, אני חי את החיים שלי כפי שאני רואה לנכון ולא עושה דברים רק כדי לרצות את הסביבה שלי, בטח שלא דברים משמעותיים עד כדי כך. אני אמנם לא בטוח שאני לא בוחר כאן בדרך הקלה, תמיד הייתי טוב יותר בהתמודדות עם לחץ חברתי וסביבתי מאשר בקבלת החלטות קשות, אבל זו עדיין נראית לי האפשרות הנכונה ביותר, אבל וודאות מוחלטת בנכונות ההחלטות שלי היא משהו שאפשר להשיג רק בדיעבד, ול-דיעבד עוד לא הגעתי... :)

לסיום, קחו עוד תמונה אחת מהודו, אחרונה לבינתיים (לפחות עד שאני אסרוק עוד), הפעם מאחד ההרים שליד הכפר הקטנטן והמקסים צ'יטקול שבקינור.