בדיוק היום אחר הצהריים היה לי כזה. כמעט אף פעם לא קורה לי שאני זוכר חלומות, היו לי תקופות בודדות בחיים שבהן הייתי זוכר אותם באופן עקבי, אבל בשנים האחרונות זה כמעט ולא קרה, אולי זו הסיבה שהיום היה לי כל כך מוזר. אז קמתי לי בבוקר, נהנה סוף סוף מיום שישי חופשי אחרי שבועות של עבודה, עבודה ועוד קצת עבודה לקינוח, קפצתי לקנות לי פיתה עם זעתר ומילקשייק שוקו בקרטוןת עשיתי טיול קצר ברגל וחזרתי הביתה באיזור 2 אחר הצהריים מוכן ומזומן לשנת צהריים מפנקת.

מפנקת מיין טוכעס.

חלומות כאלו מוזרים אני לא זוכר כבר שנים, אם בכלל. ליתר דיוק, אני כבר לא ממש זוכר את החלומות שהתפוגגו להם די מהר, פרט לאיזה אירוע הזוי במיוחד בו אני נמצא במסיבה כלשהי באיזה מרתף טחוב, לבוש בחלוק שלי ומחפש בקדחתנות אחרי משהו לא ברור, אבל התחושה, את התחושה אני זוכר מצויין. התעוררתי אחרי 3 שעות עם אחת התחושות המוזרות ביותר שהרגשתי אי פעם, לא היה לי מושג מי אני, לא ידעתי איפה אני, מה השעה, האם אני צריך להגיע לאנשהו או לעשות משהו, כלום, נאדה. מין בילבול כזה שאפילו בתקופות המעושנות ביותר שחוויתי, והייתי 11 חודשים בהודו כך שתקופות אפופות עשן ובילבול אינן זרות לי ממש כפי שאתם יכולים לנחש. רק אחרי רבע שעה ומקלחת חמה ומרגיעה במיוחד הצלחתי לגרד מעצמי את רוב שרידי התחושה הבלתי אפשרית הזו.

הייתה לי גם איזו מסקנה אולי, אם כי סביר להניח שלא. אולי משהו על תת מודע ולהקשיב לעצמי, אולי אני פשוט צריך לבלות יותר זמן בחלוק שלי. לכו תדעו.