ימים מוזרים עוברים עליי, הבחורה הזאת החליטה שבינתיים, לאור היותה אקסית של החבר הכי טוב, עדיף שנהיה ידידים. קצת מוזר אחרי שהיא סיפרה לי בפרטים על כל העדפותיה המיניות בפרטים גינקולוגיים כמעט, אבל אף פעם לא התיימרתי להבין את המין הנשי. נראה לי שאני פשוט צריך להסתובב עם מתורגמנית צמודה. אז החיפוש אחר מישהי שתחמם את לילותי בחודשי החורף הקרים והמתקרבים עדיין נמשך, בתקווה ליפול על מישהי שפויה פחות או יותר, שגם תרצה אותי וגם אני ארצה אותה, וגם ששנינו נמנע מלעשות שטויות מסוגים כאלו ואחרים שיגרמו לפיצוצים בלתי רצויים, מה הסיכוי שזה יקרה? כרגע זה נראה לי סביר בערך כמו הסיכוי שביל גייטס יחליט שהוא מוריש לי ברגע זה את כל הונו, אבל כבר היו דברים מעולם, לא? אני עדיין אופטימי.

לגביי כל השטויות שעשיתי והאנשים שפגעתי בהם לאחרונה, אני מעדיף שלא להרחיב, את מה שאני יכול לתקן ניסיתי ואני אנסה לתקן עד כמה שאני יכול, דברים אחרים רק הזמן יתקן, ואת השאר שום-דבר כבר לא יתקן, אז עדיף לעזוב אותם כמו שהם. מה שהכי הציק לי בכל הסיפור הזה הייתה העובדה שבאמת חשבתי שאני טוב יותר, שאני לא פוגע כך באנשים, וכרגע רק נותר לי לתהות האם העובדה שהיו לי יסורי מצפון בגלל הטעויות שעשיתי משנה משהו או לא. אני בדך כלל מאלו שמאמינים שזה מיותר לנבור בעבר ולהתחרט על דברים שאי-אפשר לשנות אותם יותר, אבל לפעמים הרגש מתגבר על ההגיון. לפחות הבאסה שתקפה אותי בימים האחרונים נמצאת בתהליכי התפוגגות, תודה לכל מי שעודד ותמך, אתם נפלאים.

חוץ מזה, אני צריך חופש. חודש בתאילנד, שבוע בסיני, סופ"ש באמסטרדאם, 3 ימים בפראג, זה לא ממש משנה, רק משהו בשביל לנקות את הראש, לא לראות את העבודה, את הבוס, פשוט להתנתק קצת ושוב להרגיש את החופש זורם בעורקים, את התחושה הזאת של לקום בבוקר ולדעת שכל מה שצריך לעשות היום זה דברים שיגרמו לי אושר. כרגע כמובן, אין סיכוי שזה יקרה, שיא העומס בעבודה ואחרי חודש וחצי העדרות מהעבודה בגלל זה, אני מרגיש באמת לא נוח לקחת חופש עכשיו, אבל עוד חודש בערך, גג חודש וחצי, אני עף מכאן, לא משנה לאן, זו בהחלט תהיה מתנת יום-הולדת ראויה ממני לעצמי.

אה, כן... זה לקח פחות זמן ממה שחשבתי, אני שוב כאן.