נרשמתי לפני כמה חודשים לאתר היכרויות, אין טעם להכנס לכל הסיבות והפרשנויות לאיך ולמה ומדוע, אבל מאז שאני שם, שמתי לב לתופעה משונה ביותר הקשורה לבנות שפונות אליי, תמיד, אבל תמיד כשפונה אליי בחורה אחת, תוך יום-או יומיים תפנה אליי בחורה נוספת אם לא יותר, אף פעם לא נוצר מצב שבו בחורה פנתה אליי מבלי שקיבלתי פניות נוספות ביום שלפני או ביום שאחרי. יותר מזה, הבחורות היחידות שענו לפניות שלי התאימו גם כן לאותו תיאור מצב, אף פעם לא תשובה אחת, או שאף אחת לא עונה, או ששתיים או שלוש עונות לפניות שלי ביחד (פחות או יותר). המצב שנוצר די מתסכל כמובן, צריך לתמרן במסנג'ר או בטלפון בין 2-3 בנות, לזכור פרטים חשובים לגבי כולן ולא לבלבל את הפרטים בין בחורה אחת לשנייה, מה אני אגיד? בנות, קשה איתכן. מצד שני, בנות באתרי היכרויות, או לפחות הבנות שאני מכיר שרשומות באתרי היכרויות, מקבלות כמה פניות ביום, ולכן המצב הזה נראה נורמלי לחלוטין עבורן,  אבל בשבילי? ממש לא, אז אנא ממכן גבירותיי, אחת אחת, יש לי נפש עדינה וזכרון של דג זהב, אני לא מסוגל להתמודד עם מצבים כאלו.

את הדייטים עצמם, באופן מפתיע למדי, אני דווקא מחבב, ואני יכול להעיד על עצמי שאני אפילו לא רע בזה, לפחות בתיאוריה. אני מקפיד להגיע נקי, מגולח ולבוש בבגדים נורמליים (קרי: לא קרועים, לא מלוכלכים ולא בצבעים מזעזעים כמו ורוד פוקסיה, זה בערך המקסימום שאני מסוגל אליו). אני מחייך בנימוס, מקשיב, נותן פידבקים, מספר סיפורים משעשעים (או לפחות כאלו שנראו לי משעשעים כשסיפרתי אותם לעצמי בראש לפני הדייט), אני לא מזיע ולא נלחץ, אני תמיד משלם על המדוייטת, שמצידה תמיד מקפידה להביע מחאה חיננית ואפילו גורמת לה להשמע כנה, ואם הסימנים חיוביים אני אפילו מסתכן בנסיון נשיקה, אבל איכשהו, כאן בערך זה נעצר. לפעמים זה בסוף הדייט, לפעמים זה אחרי כמה דייטים, לפעמים אחרי חודש או שלושה, אבל אף פעם לא מעבר.

אני לא מאלו שמחפשים סטוצים, למרות שאני חייב להודות שאני לא נמנע מהם אם הם מזדמנים לדרכי, אני בד"כ משתדל להיות ג'נטלמן עד כמה שהנימוסים שלמדתי בקיבוץ מאפשרים לי (גרעפסים ליד השולחן בדייט ראשון זה לא מצחיק ולא חינני ושובב, אני יודע, גם לא לשפוך את הפלפל למלחייה), אני בחור אינטיליגנטי, או לכל הפחות חושב שאני כזה ויודע לאיית את המילה בלי שגיאות כתיב, אני נחמד וחביב, אלא אם כן מעירים אותי מוקדם בבוקר, ואני אפילו לא מכוער באופן מזעזע וגרוטסקי, או לפחות ככה נדמה לי כשאני עובר ליד מראה מזדמנת, אז מה מונע ממני לקיים מערכת יחסים סבירה? בשיא הכנות, אין לי ולו שמץ של התחלה של מושג קלוש, רעיונות יתקבלו בברכה.

אני לא אוהב את הבוס שלי, הוא אידיוט, הוא חושב שעצם העובדה שבגלל עומס בעבודה אין לי אפילו זמן לעשות הפסקה לארוחת צהריים זו לא סיבה מספקת בשבילו שלא לנסות ולהעמיס עליי מטלות נוספות שלא קשורות ולו במעט לתפקיד שלי. הודעתי לו שאני לא אעשה את הדברים שהוא ביקש שאני אעשה. הוא אמר לי שאני דווקא כן אעשה אותם. אני אמרתי לא שלא. הוא הודיע לי שהנושא יעבור לטיפולה של הבוסית שמעליו. אמרתי לו שמבחינתי אין לי שום בעייה בנושא ושאם זה לא מוצא חן בעיניו שאני לא מתכוון לעשות את מה שהוא ביקש ממני אין לי בעייה לעזוב. איזה כיף להיות בקיבוץ, גם אם יעיפו אותי על טיל מהעבודה, אני אמשיך לקבל בדיוק את אותו הכסף, ואף אחד לא ייקח ממני את הדירה (או שומדבר אחר לצורך זה). מפלאי הקומוניזם.

סופרמן מת היום, האם זה אומר שעכשיו הוא סופרמת או שזה אומר שההומור שלי חולני?

אני עדיין תוהה למה הפוסט הקודם, שהוא בלי ספק הפוסט הפחות מושקע ופחות מעניין שכתבתי אי פעם בבלוג הזה, הוא הפוסט שקיבל הכי הרבה תגובות. תעלומה.