לפעמים נדמה לי שהתאווה שלי לכותרות פשטניות ו/או בלתי קשורות לכלום ולשום דבר, שלא לומר דביליות, היא היא תחילתו של הקץ מבחינת בלוג 41689, אבל מכיוון שהבלוג עוד חי ומפרפר כקרפיון מחוץ לאמבטיה, גם אם בלתי בועט, נושך, נושם עצמונית, מגלה סימנים אקראיים של פעילות מוחית, מקיים יחסי מין או מנשנש איזה הום-מייד צ'ילי- קון-קרנה לארוחת ערב כי הוא התעצל לבשל, נותר רק להסיק בלית ברירה שהדמיון שלי, מרתק ככל שיהיה, עדיין אינו קשור למציאות ושהמשפט הזה היה צריך להסתיים כבר מזמן.
אבל מסקנות בצד, החדשות הבאמת מרעישות הן שאני חולה. או לפחות הייתי חולה בשבוע האחרון פלוס מינוס. או לפחות השתעלתי את נשמתי למוות, ירקתי גושי ליחה בשלל גווני הקשת (קשת כוללת בעיקר ירוק, צהוב וחום, נכון?), התעטשתי, היה לי קצת חום, מעט כאבי ראש והרבה כאב גרון. כל זה מרגש מאוד מכיוון שבדרך כלל אני נמנע עקרונית מלהיות חולה מתוך מחשבה שמדובר בביזבוז משווע, מחשבה שהתגלתה כמוטעית עת נשלחתי הביתה מהעבודה על ידי הבוס תוך הוראה שלא לחזור עד שאפסיק להוות נשק ביולוגי מהלך על שתיים (או ליתר דיוק, יושב על תחת) והרווחתי לי יומיים מלאים של חופש. את הראשון ניצלתי בצורה אינטילגנטית להפליא ונסעתי לי המרכזה ליום מילואים אליו זומנתי בהתראה של 5 ימים. את היום השני ביליתי, כהרגלי בחודשים האחרונים, בניצול מושכל ומדוייק של הזמן הפנוי להשלמת פערים בכל משחק ספרצוף שרק תוכלו לחשוב עליו (וזה כולל, תאמינו או לא, גם בינגו!).
בגזרה הרומנטית, למרבה הפלא, אני עדיין רווק מושבע, אבל לפחות הצלחתי להשיג לעצמי איזה זיון מזדמן על רקע רב פעמי שהעביר לי מעט את השיעמום מחד, אבל גרם לי שוב לתהות האם אכן מסתובבת אי שם בעולם אשת העטלף האמיתית או שהטענה ש-"לכל סיר יש מכסה" הוא קונספירציה שיווקית מבריקה של סולתם. כרגע לכל הפחות, הסיר נוטה לכיוון סולתם. בין לבין, וכפי שאולי דיווחתי בעבר ואולי לא, רק שבאמת אין בי את תעצומות הנפש הדרושות כדי לחפור בכל ששת הפוסטים האחרונים שלי, בעוד שבועיים וחצי אארוז פקלאותיי ואצא לי לטורקיה המעטירה לטיול ג'יפים צונן בהרי הקצ'קר.
היו לי גם כמה מחשבות מעמיקות על החיים אותן רציתי לחלוק איתכם, אבל זה היה ב-1996 וקצת שכחתי במה היה מדובר.