עוד דייט כושל הערב, לפחות הפעם לשם הגיוון אני הייתי הצד הלא-מעוניין, אבל עדיין, באסה. פיציתי את עצמי בביקור בחנות הדיסקים הקרובה, אחרי שעה (די! תרדו ממני... זו לא אשמתי... החנות הייתה ממש קטנה...) יצאתי עם צמד דיסקים, אני עדיין תוהה אם דיסקיים זו מילה תקנית בעברית, אבל בכל אופן, הצליל שלה לא מוצא חן בעיניי אז אני לא אשתמש בה יותר. בכל אופן, לעניינינו, הדרה לוין ארדי, הדיסק נקרא This is a true story / the rough cut, מומלץ בחום, משהו בין בלוז לרוק רך, נפלא, שקט ומקסים. הדיסק השני מעט יותר בנאלי ומוכר (או שמא פחות איזוטרי תהיה הגדרה מתאימה יותר?), טל גורדון מארחת את רונה קינן, טרם הספיקותי להאזין לו עדיין, אבל קשה לי להאמין שזה יהיה רע. סה"כ הנזק 80 שקלים לשני הדיסקים ביחד, היה שווה.

פוסט מס' 50, מזל טוב לי.