אז אני משתדך לי עם איזו בחורונות (אם אפשר לקרוא למישהי שמבוגרת ממני בשנתיים וחצי "בחורונת", אבל לא נתדרדר לסמנטיקות קטנוניות כבר בתחילת הפוסט), דרך אתר ההיכרויות החביב עלי. בחורה אינטילגנטית לכל הדעות, נראית טוב, משכילה, אפילו על משוכת העדר התואר האקדמאי שלי התגברנו בקלילות מפתיעה. כולם כבר מריחים את ה-"אבל" מגיע, נכון? טרם נפגשנו ולו פעם אחת יחידה והבחורונות כבר מתקשרת אלי פעמיים ביום, מתחקרת אותי חקירה צולבת בנוגע לרצינות כוונותי, על מוכנותי להתמסד+טבעת+רב+כלי שולחן מנותצים ואפילו מעבירה אותי סדרה שלמה של סצינות מייד אין ורשה שהיו גורמות לערס המועדונים המצוי לשבת לבד, בחושך, בפינה, עם כוס תה פושר מתיון משומש ולהמתין למוות כדי שיוכל לנוח קצת.

מזל שהסתפרתי קצוץ שלשום, לפחות לתלוש לעצמי את השערות אני לא יכול.