מן המפורסמות היא שאצל הפחות-מתורבתים שבבני האנוש החיים בעולם המערבי נהוג חוק שנוי במחלוקת הידוע בכינויו "חוק ה-5 שניות" (קיים גם בוריאציות "חוק ה-10 שניות", "חוק ה-חצי דקה" ו-"חוק ה-זה נראה לי בסדר, אז מה אם זה שכב שבוע על הרצפה?"). באופן כללי אומר החוק שפריט מזון שבילה על הריצפה פרק זמן פחוּת מ-5 שניות, או כל פרק זמן אחר לפי הנהוג באותה עדה, דינו כדין אוכל שלא נפל על הרצפה והוא ראוי למאכל אדם בלי חשש. כמו כן ראוי לציין שלחוק הבסיסי היו מספר סייגים שנועדו לסוגי אוכל שונים, שהרי אין דין פרוסת עוגת גבינה כדין בייגלה אפוי ואין דין פרוסת לחם שנפלה על הצד עם הריבה כדין חתיכת צ'יפס תעשייתי משקית. כמובן שאותו חוק ספג ביקורת רבה ממגזרים רבים, ביניהם איסטניסים, ילדים מפונקים ואמהות פולניות, אבל לא עוד, זוג סטונדטים יצירתיים במיוחד מאוניברסיטת קונטיקט (ולא אוניברסיטת שקר כלשהו כפי שניתן היה לחשוב) החליטו לבדוק את החוק באמצעות חתיכות תפוח ורצפת קפיטריה אוניברסטאית מצויה. התוצאות, כצפוי, היוו ניצחון מוחץ לכוחות האור שזכרו את מיליוני הילדים הרעבים באפריקה וסיימו את כל המנה שלהם, גם אם לא בדיוק מהצלחת, על פני כוחות החושך המפונקים שהשליכו לפח אוכל טעים, מזין ונקי לחלוטין.
עכשיו רק צריך להוכיח שגרעפס בסוף הארוחה מסייע למנוע סרטן ושהגירבוץ יפה לבריאות הנפש ואני מסודר מבחינה בריאותית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
