שני חוקים עלו בשבועות האחרונים על שולחן הכנסת, חוק אחד של רוחה אברהם שרוצה לסגור את כל הפאבים והמועדונים בשעה 2:00 בלילה וחוק שני של גלעד ארדן שרוצה להגביר את אכיפה ולאסור לחלוטין את העישון בפאבים, מועדונים ושאר ירקות בסגנון. לפחות עד כמה שכושר השיפוט המעורער שלי מגיע, שתי הצעות החוק, ובמיוחד זו של רוחמה אברהם, לא ממש התקבלו בשמחה אצל ציבור המבלים ואצל הציבור בכלל, אבל אחרי שחשבתי קצת על העניין, אני מתחיל לחשוב שאולי דווקא יש קצת הגיון בדברים, לפחות בחלקם.
נתחיל דווקא בהצעת החוק של גלעד ארדן שהיא הקלה יותר. לפחות לטעמי האישי כלא-מעשן, מדובר בהצעת חוק שלא רק שהיא נכונה, היא פשוט מתבקשת, עם כל הכבוד לזכותם של המעשנים לעשן, זה עדיין לא מקנה להם את הזכות לכפות עלי לעשן במקום ציבורי. בא לו גדי טאוב וטוען שציבור הלא-מעשנים ניכס לעצמו את הצדק המוחלט וכופה את עצמו על ציבור המעשנים בעוד שבמדינה דמוקרטית אמורה להיות פשרה בין צרכי ציבור המעשנים לבין צרכי ציבור הלא-מעשנים. אז צר לי לבשר לך מר טאוב, אבל במקרה הזה ציבור הלא-מעשנים אכן אוחז בצדק המוחלט, מי שלא מעשן אינו גורם שום נזק ואינו מפריע למי שמעשן בשום צורה ואופן, אבל מי שמעשן פוגע בבריאות ובהנאה של כל מי שנמצא סביבו וללא הצדקה אמיתית פרט לנימוק ש-"ככה בא לי". גם המעשנים הכבדים ביותר אינם מעשנים כל הזמן, אף אחד מהם לא ימות מהפסקת עישון כפויה של שעה או שעתיים, אבל מעישון פאסיבי אנשים בהחלט מתים, ואם לא מתים אז מפתחים מחלות נשימה או סתם משתעלים ומרגישים שלא בנוח.
העובדה שאי-אפשר לצאת לפאב או מועדון בארץ מבלי להתקל בעננה סמיכה של עשן סיגריות היא הכפייה האמיתית כאן, אני באופן אישי טרם נתקלתי אפילו בפאב או מועדון אחד בארץ שאוסרים על עישון בתחומיהם או לכל הפחות תוחמים את העישון לאזורים מוגבלים. זכותם של המעשנים לעשן תישמר גם אם יגבילו את אזורי העישון, אבל כנראה שטאוב ושאר המעשנים התרגלו לחיים קצת יותר מדי נוחים שמאפשרים להם לאלץ את הלא-מעשנים לבחור בין בילוי אפוף עשן בפאב לבין בילוי בבית מול הטלוויזיה. אולי אם ציבור המעשנים יאלץ לבחור בין ערב בבית לבין ערב בלי סיגריות יהיה לנו קצת יותר אוויר נקי לנשום. ובנוגע להשוואה המגוחכת בין זכותו של אדם לאכול אוכל משמין ועתיר כולסטרול לבין זכותו לעשן, אני רק תוהה מה היה חושב גדי טאוב אם מוכר השווארמה החביב עליו היה דוחף לו לפיתה את כל השומן שנשאר על השיפוד סתם ככה כי לא התחשק לו לזרוק אותו.
ועכשיו לחביבת הקהל, הגברת רוחמה אברהם. קודם כל אני חייב להדגיש שגם אני, כמו רוב האזרחים ברי הדעת במדינה, חושב שסגירת הפאבים והמועדונים בשעה 2:00 לא תתרום כלום ושום דבר להפחתת האלימות או תופעת הנהגים השיכורים, הדבר היחיד שהיא תתרום לו אלו תאונות הדרכים שיוצרו כשכל הנהגים השיכורים יצאו ביחד ממקומות הבילוי באותה שעה, זה ופגיעה כלכלית קשה בבעלי המועדונים והפאבים. ולמרות זאת, אני חושב שגם אם ההצעה המדוברת תעבור, ולמרות הנזקים שהיא עלולה לגרום, דווקא מבחינה תרבותית אני רואה בה יתרון מסוים.
ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם המערבי בהן אנשים לא יוצאים מהבית לפני 10 או 11 בלילה באמצע השבוע, כשבסופי שבוע המועדונים רק פותחים את השערים באיזור חצות ומי שיוצא לפני כן נחשב לתמהוני. ואני רק תוהה לעצמי, מה רע כל-כך בלצאת לפאב ב-8 או 9 בערב, לשתות, להנות ועדיין להספיק 6-7 שעות שינה כדי שלא להגיע כמו זומבי לעבודה למחרת (אם מדובר באמצע השבוע). לפעמים נדמה לי שהבליינים בארץ הם כמו ילדים קטנים שהסירו מהם בבת אחת את השגחת ההורים והם עושים דווקא, מתעקשים להשאר ערים כל הלילה.
מעבר לזה, הצעת החוק של רוחמה אברהם אולי לא תמנע ולא תצמצם את תופעת הנהיגה בשכרות, אבל היא בהחלט עשויה להקטין תופעה חמורה לא-פחות, נהגים שנרדמים על ההגה. בסופו של דבר, לרובנו יש את אותו שעון ביולוגי שמורה לנו ללכת לישון כשיש חושך ולהיות ערים כשיש אור, אמנם אצל חלקנו הוא קצת חורק ואצל אחרים הוא מכוון על איזור זמן שונה לחלוטין, אבל בגדול כולנו די דומים. אז מאיפה ההתעקשות הלא-ברורה הזו לבילויים דווקא בשעות הקטנות של הלילה? לי באופן אישי אין מושג, אני גם לא חושב שיש איזושהי סיבה הגיונית שבגללה צריך להגביל את שעות הבילוי, אבל דווקא בהיבט של תרבות בילוי נורמלית יותר (טוב נו, לפחות לטעמי), ההצעה הזו בהחלט יכולה לעשות טוב..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
