רגע.
אני משוכנע שפעם ידעתי לסדר את המקשים במקלדת בצורת מילים, תנו לי עוד שניה.
הנה זה בא...
עוד רגע.
לא. נעלם. אולי מחר.
אז מה רציתי? כלומר, חוץ מלשים קו מפריד, שזה לכשעצמו שווה פוסט וגם המילה "לכשעצמו", שהיא מהחביבות עלי, שווה פוסט לכשעצמה. האמת היא שאין לי יותר מדי חידושים לחדש לכם, אמנם אינקו ביקשה פוסט ואנוכי קטונתי מלאכזב אושיות בלוגיה רמות דרג, ולכן אאלץ להלאות אתכם באנקדוטות חסרות משמעות מהטיול.
את חוויות נתב"ג נשאיר מאחור יען כי על אף ניסיונות כנים לא הצלחנו לשכוח אף בן משפחה מאחורינו, עניין מצער לכל הדעות ונקפוץ ישר לעיר טרבזון המעטירה שלחופו של הים השחור. הנחיתה עצמה, על מסלול שנמצא אך מטרים ספורים מגלי הים שהתנוצצו בעוז באור שקיעה טורקית של סוף יולי, הייתה עוצרת נשימה, אך תור ארוך ומשובץ דרדקים שחמחמים, אותנטיים ועתירי דציבלים בדרך לדלפקי ביקורת הדרכונים השכיח עד מהרה את מראהו של הים השחור וכך יכולנו לצאת אל דימדומי הערב הטרבזוניים להמתנה אותנטית לאוטובוס אותנטי שיקח אותנו למלון בו חיכו לנו אוכל שאולי היה אותנטי אך בלתי טעים בעליל, להקה שבוודאי הייתה אותנטית אך השאירה צריבות בל ימחו בעור התוף ומזגן בלתי אותנטי בעליל אך מצנן כמי מעיין קרירים בעיצומו של מדבר גובי.
את המשך הטיול, שערימות עסיסיות של שווארמת כבש אותנטית נשזרו בו כדימוי כלשהו שאינו עולה לראשי כעת חיה אך בוודאי היה מגיר דמעות מעיניכם לולא הייתי מתעצל להגותו, בוודאי יוכלו התמונות המועטות שצילמתי להעביר נאמנה יותר מכל גבבת מילים בה אוכל לזהם את פינתי הקטנה והוירטואלית, אך מילים ספורות אהיה חייב להקדיש למדריכי הבריטי האמיץ. האיש, בהעדר מילים הולמות יותר, ועל אף מאמצים כבירים וראויים להערכה מצידו להנעים את זמנם של כל המטיילים, נטה לעקשנות המזן המאפיין במיוחד מדריכי טיולים המתעקשים לתדלק רכבים רק בתחנות דלק נבחרות ובכך משאירים את רכביהם הנאמנים של המטיילים עליהם הם מופקדים צמאים לדלק כ... דימוי כלשהו, משהו עם מדבר גובי נניח. אולי מוחבי לשם גיוון.
כך או כך, והפעם אמשיך בעברית של בני אדם כי אוגוסט וחם לי וגם נגמרה הבירה, צפון-מזרח טורקיה מגניבה עד אין קץ, השווארמה משובחת, האגמים ירקרקים וצלולים, הערפל סמיך, הנהרות שוצפים ותותי העץ מתוקים. סעו לשם, יהיה מגניב או משהו. רק אל תשכחו לכבות את האורות בג'יפ שלכם כשאתם הולכים לישון, עוד יגמר לו המצבר חלילה.