יש לי:

1. שכל.

2. כשרון כתיבה.

3. דירה.

4. 20,000 שקל.

5. משפחה.

6. טלוויזיה.

7. שני חברים טובים באמת.

8. בלוג.

9. עבודה.

10. פלאפון.

11. מזגן.

12. זמן פנוי במידה מספקת.

13. אוכל במקרר.

14. יותר מ-180 דיסקים.

15. מים חמים במקלחת.

16. כרס.

17. שער על הראש.

18. חוש הומור.

19. ניסיון מיני.

20. ערימת כביסה שצריכה טיפול.

21. ספה.

22. הערכה מסויימת מלא-מעט אנשים.

23. שמיכת פוך.

24. אדנית עם נענע ומליסה.

25. מחשב.

26. מערכת קולנוע ביתי שלא עובדת.

27. שני פופים.

28. עץ שסק ליד הבית.

29. דכאון קל.

30. בריאות.

31. משקפיים.

אין לי:

1. חברה.

2. בטחון עצמי.

3. סכום כסף שיסדר אותי לכל החיים.

4. משפחה נורמלית.

5. הרבה חברים.

6. כיוון בחיים.

7. תחומי עניין מוגדרים.

8. קוביות בבטן.

9. חתול.

10. זרם מים סביר במקלחת.

11. כירה עם גז שפועל.

12. סקס אפיל.

13. כלים בכיור.

14. מיץ תפוזים במקרר.

15. התמכרויות.

16. תואר מאוניברסיטה.

17. סקס.

18. אופטימיות.

19. ריח רע מהפה.

20. שיר שמתנגן עכשיו בראש.

21. כשרון ספורטיבי.

22. שלג בחלון.

23. כבלים דיגיטליים.

24. חיוך על הפנים.

25. תאריך תפוגה.

26. תכניות לסוף-שבוע.

27. הצטננות קלה.

28. מושג למה התכוונתי בפוסט הזה. אולי לכם יש?

חלק א'

חלק ב'

פותח עין אחת. קרן אור שבוקעת מתריס רופף בחלון מאירה קצת את החדר. אני לא בטוח למה, אבל זה מרתיח אותי. מנסה להתהפך עוד כמה דקות במיטה, לדחוף את הראש מתחת לכרית, לפוך, למזרן, למשהו, אבל ללא הועיל, עכשיו כבר אי-אפשר לחזור לישון. השעון מראה 11, אני מתרגז על זה שקמתי מוקדם מדי ומקלל, שנייה אח"כ אני מתעצבן על זה שקמתי מאוחר מדי ומקלל שוב, בשביל האיזון. מקרטע לשירותים תוך מילמולי קללות וחצאי הברות סתומות להשתין ולצחצח שיניים, יש משהו בשירותים הבוקר שפשוט מרגיז אותי, אני משתין ומצחצח שיניים כמה שיותר מהר ויוצא החוצה. הכיור שמלא בכלים מאתמול כאילו עושה לי דווקא, אני שוקל לנפץ את כל תכולתו אבל מחליט שהבן-זונה לא ראוי לתשומת לב שכזו מצידי, אני מעדיף שיירקב.

פותח את המחשב, האינטרנט, כרגיל, לא זז. אני מחזיק את עצמי במאמץ עליון שלא לנפץ את המודם, לנגוח במסך או לשבור את המקלדת ומסתפק בלדפוק את העכבר פעם אחר פעם בשולחן לאות מחאה, כנראה שכל העולם כולו קשר נגדי קשר הבוקר כדי להרוס לי את הסופ"ש. נזכר שאני צריך לקום מחר ב-9 לפנות בוקר כדי להגיע לעבודה. שיט. לקורנפלקס יש טעם של קלקר, הלימונדה מאתמול עושה לי גושי ליחה בגרון, האור הצהוב של המנורה מציק לי בעיניים, הרעש של המפזר חום מעיק ואפילו המגע של הרצפה בכפות הרגליים מפריע לי להתרכז. אני קורע איזו חתיכת נייר באופן סמלי כדי להרגע, אבל היא לא נקרעת בדיוק בזווית שרציתי, אני מעיף אותה על הרצפה.

חרא של בוקר. אני חוזר למיטה.

מוקדש לזאתי, ששיפצרה לי מחדש את עיצוב הבלוג וממש סובלת מהחורף, רק שתדעי שאת לא לבד...