leonard cohen - here it is

Here is your crown
And your seal and rings;
And here is your love
For all things.

Here is your cart,
And your cardboard and piss;
And here is your love
For all of this.

May everyone live,
And may everyone die.
Hello, my love,
And my love, Goodbye.

Here is your wine,
And your drunken fall;
And here is your love.
Your love for it all.

Here is your sickness.
Your bed and your pan;
And here is your love
For the woman, the man.

May everyone live,
And may everyone die.
Hello, my love,
And, my love, Goodbye.

And here is the night,
The night has begun;
And here is your death
In the heart of your son.

And here is the dawn,
(Until death do us part);
And here is your death,
In your daughter's heart.

May everyone live,
And may everyone die.
Hello, my love,
And, my love, Goodbye.

And here you are hurried,
And here you are gone;
And here is the love,
That it's all built upon.

Here is your cross,
Your nails and your hill;
And here is the love,
That lists where it will

May everyone live,
And may everyone die.
Hello, my love,
And my love, Goodbye

אמנם רק ערב עכשיו, אבל בשבילי לאונרד כהן תמיד יהיה מוסיקה לשעות המאוחרות של הלילה, בין אם זו משמרת לילה בחמ"ל בצבא, כשרק טלפון בודד מאיזו חמ"ליסטית מנומנמת מטריד אותי מדי פעם או בשמירה על מגדל קפוא, כשהכל חשוך מסביב. זה יכול להיות גם על המרפסת בגסט-האוס אי-שם בהרים של צפון הודו, שעה-שעתיים אחרי שנגמר המונסון היומי והאוויר נקי ורענן. לפעמים זה סתם בבית כשהצרצרים בחוץ לא נותנים לי לישון (או כשפשוט חם מדי). לאונרד כהן בשבילי הוא הדרך הכי טובה להרגע מיום קשה, להשען אחורה ופשוט להנות מכל רגע.

אז למי שעוד לא מכיר, זה הזמן...

טוב, אז כדורגל כבר ראיתי עם החבר'ה, הצפרדעים עפו וצאצאיו המפתיעים של אנטיוכוס עלו לחצי הגמר, וופ-די-דו, שימח אותי קצת, ל-5 דקות בערך. דווקא קוויתי לצאת הערב, אבל האופציה של יציאה לפאב נפלה בנסיבות תחבורתיות ואופציית הישיבה אצל אחד החבר'ה ירדה גם היא בגלל חוסר עניין לציבור (כולם עייפים/לומדים/מבלים "זמן איכות" עם בן-בת הזוג), וכך נשארתי לבד בבית בחברתם המנחמת של המחשב, הטלוויזיה וכמה בירות שישארו ככל-הנראה במקרר מתוקף העובדה שאיש עקרונות אנוכי, ומכיוון שכך, ומכיוון שלא מצאתי לי עקרונות טובים ונעלים יותר, החלטתי שעקרונית אני לא יושב לבד בבית ושותה בירה. למה? ככה.

בינתיים ערוץ 24 מעביר את זמני בשפע של קליפים הזויים של אנשים שמעולם לא שמעתי עליהם, לפחות לגביי רובם אני יכול להגיד שיש סיבות טובות לכך שלא שמעתי עליהם, אבל לפחות זה לא המוסיקה המזרחית המחרידה שנשמעת בערוץ הזה בד"כ, למה לתת במה לכל חסרי הכישרון המוכרים ונטולי הפוזה האמנותית שאני כבר מכיר כשאפשר לתת במה לחסרי-כשרון אלמוניים ומלאים יומרות אומנותיות שלא שמעתי עליהם מימיי? חוצמזה, יש כאן מגוון קליפים משעשע ביותר שכולל נשים שמפוצצות בתים בעזרת קרניים ירוקות זרחניות שיוצאות להן מהעיניים, קליפ מגניב באנימצייה בשחור לבן (רגע, הם עברו לצבע ויש כאן המון מפלצות חמודות, עוד יותר מגניב...) ואפילו אביב גפן שר את "עכשיו מעונן" באנגלית, בלי ספק-קאלט.

עמדת אולי מטר ממני, את היית עם החברים שלך, אני הייתי עם שלי, ובכל-זאת, לא יכולתי שלא לשים לב למבטים החטופים שהעפת לעברי, אני בטוח שגם את ראית את המבטים החטופים שהגנבתי לעברך. אולי גם רצית שאבוא, שאגיד משהו שנון, שאכבוש את ליבך. גם אני רציתי לגשת, להקסים אותך, להצחיק אותך, להרשים אותך, אבל לא יכולתי, פחדתי, פחדתי שלא תסכימי, פחדתי שלא תרצי אותי, פחדתי להרגיש דחוי, להרגיש פגוע, ופשוט עמדתי שם, מרגיש כמו אידיוט, יודע שאצטער על זה, אבל עדיין תקוע שר עם הלהקה שעל הבמה מילים של איזה שיר. גם את שרת איתם, מה חשבת באותו רגע? וברגע שאחריו? וכשההופעה נגמרה, וכל אחד מאיתנו הלך לדרכו? ועכשיו? את עדיין חושבת על זה או שעברת הלאה?

אבל הדבר הכי גרוע, הוא שבפעם הבאה, גם בפעם הבאה, אני אעמוד שם, והפחד ישתק אותי, ימסמר אותי למקום, וגם אם אני ממש ארצה, אני לא אזוז, לא אגיד מילה. עשיתי 1001 דברים בחיים שלי שמפחידים הרבה יותר מזה, אבל את זה אני פשוט לא מסוגל לעשות, נשמע דבילי? ככה זה.

drinking whisky, driving risky

don't gossip, he's driving

(זהירות בדרכים, הגירסה ההודית)