אז הנה,שוב פורצת מלחמה....

הדברים כל כך דומים ושונים כמו לפני שנתיים.

שוב מגיעים למרחקים גדולים,הרים גדולות-ושוב הפחד שזה יגיע גם אלינו-

ויותר מכל-הפחד שיקרה משהו-לאנשים שכבר בתוך זה.

אני חשבתי שאני לא הראה מלחמות בדור שלי-שזה נחלת העבר.

לפני שנתיים זה קרה-ושמחתי שנגמר והיה צר לי על הקורבנות ועל התוצאות מכך.

לא חשבתי ששוב זה יקרה אבל בדרום.

נכון עכשיו יש לקחים-אבל עדיין....מלחמה זה לא דבר קל בכלל.

גם כל ההפגנות נגדנו בעולם מרתיעות אותי....

"אנחנו מנסים להגן על עצמנו!!"

הם לא חוו את מה שאנו חווים מדי יום ויום:

-הם בחיים לא ראו טיל או חששו מפניו.

-לא חששו מפיגועים בארצם.

-מתאונות דרכים קטלניות-כפי יחסנו החשוב אליהן.

-לא שנאו אותם או הפלו אותם בגלל לאומם.

-לא יודעים מהו עם מאוחד וחם.

-לא אוהבים את ארצם כמונו.

והם בחיים לא יהיו כמונו.

אז את כל הדברים האלה-לא כל אחד עבר/עובר-אבל יודעים משהו?

אני גאה להיות יהודיה כי אנחנו עם חזק וטוב.

ואם הם היו במקומנו הם היו מדברים אחרת,קל מאוד להסתכל על צד אחד ולהצדיק אותו.

אז אני לא אומרת שאני שונאת את הערבים.

עצוב לי על אלה-שלא רצו במלחמה הזאת ורק רצו לחיות בשקט-האזרחים,ששם יכולים למות בכל רגע

בגלל המלחמה....

אז לסיכום-אני רוצה לאחל באמת לתושבי הדרום שישארו חזקים ואמן שהמלחמה תגמר בקרוב.

לילה טוב.