וסיפרתי לו
שהשבוע אני קונה כרטיס טיסה
ואמרתי את זה בקול חנוק ודמעות בגרון
ויכולתי להיזכר בתחושה המצמררת כשהוא אמר לי אותו דבר
מהתחושות שלא ניתן לשכוח
כאלו שתופסות אותך בשיא ובאות בפתאומיות
למרות שאתה כל כך מוכן לרגע הזה
בו כפות הידיים ירפו אחד מהשנייה
וייגשו לחיבוק פרידה
ועדיין אתה לא חושב או קולט או מבין
עד שהכרטיס טיסה הארור הזה נכנס למשוואה
וכשהוא נכנס אתה נכנס ביחד איתו ללחץ זמן
ומעין נצירת הרגע
וקדושה של כל מה שקורה בקשר
ובכיתי
לא יכולתי שלא
בכיתי הרבה בטלפון ובכיתי גם אחרי
ובכיתי גם קצת לפני, כשתיכננתי איך להגיד לו
ועטפה אותי תחושת אובדן
כי אני יודעת שזה לעולם לא יחזור
לא באמת לפחות
והוא השתתק
וגם כשהוא התחיל למלמל
אז זה נשמע לי כמו כאב אחד גדול שמתנקז לי בדיבורית הטלפון
ולא ידעתי איך להכיל
או לנחם
ולא רציתי להציף במילים שהן לא רלוונטיות
כמו 'זה לא הסוף'
כי זה אכן הסוף
וזה לגמריי התקופה להשלים עם מה שקרה
ומה שכבר לא יקרה עוד
אבל
ובכנות הכי מוחלטת שהייתה לי
אוהבת אותך אהבה טהורה
כזו שלא הכרתי מימי
כזו שמשגעת אותי וגורמת לי להתעצבן כל יום מחדש
כזו שנותנת לי פרופורציות והרבה מקום
והרבה תשוקה והחייאה של ה'אני' שלי שכמעט והתפספס לי בדרך
וחברות אין סופית
והיכרות עמוקה אחד עם השנייה
שאין כמו הכוח שהיה לנו במהלך החודשים האחרונים
תודה שהיית
תודה שהיינו
ודי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The lonely soul