אני לא יכולה לסבול יותר למרות שזה נשמע מטומטם אני פשוט שונאת את כל העולם הזה כל יום כל דקה כל שנייה יש דברים טרגיים ועצובים זה דבר ראשון דבר שני החברות שלי שבכלל לא חברות כאילו כל מה שיש להן בלב הן מוציאות עליי ...
הלימודים זה דבר שלישי אני מרגישה שאני פשוט לא נותנת את כולי ואף אחד מהמורים לא יודע מה אני באמת שווה..
בעיקר מפריעות לי "החברות שלי" .. הן ממש מטומטמות הן רוצות לקבל אבל לא לתת..
אני פשוט לא יכולה לסבול את זה עוד כל יום אני אומרת היום החברות האלה יתנהגו אחרת אבל לא הן עדיין מאשימות אותי בכל דבר.. אני רוצה להמשיך להיות חברה שלהן כי אני לא יכולה להסתדר בלי חברות כאילו אני כן יכולה אבל עדיין אני יודעת שאחרי הבית ספר יהיו לי חברות אמיתיות כאלה שיעזרו לי בשעת צרה אז בינתיים אני שותקת ולא אומרת כלום על כל מה שהן עושות...
אבל זה פשוט מרתיח אותי אז אמרתי לאימא שלי אבל היא עדיין לא מבינה היא לא יודעת מה זה להיות במקומי..
יש לי חברה אחת שהפסיקה לדבר איתי ועכשיו היא אומרת שאני לא דיברתי איתה.. אני חייבת לעשות משהו..
תגיבו...
אם מישהו קורא פה בכלל..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
