היום היה סמינר נבחר"ת
אני לא יודעת כ"כ למה אבל המצברוח שלי היה בריצפה
בתחילת היום יכולתי להכחיש
צחקתי וחיכתי עם כולם
גיליתי יכולת חדשה שלי לזייף צחוק
ככה שאפאחד לא ידע שאני במצברוח ברצפה
בהפסקות הייתי יושבת על איזה "צוק",
זה היה קצת גבוהה אבל לא מספיק בשביל לקפוץ ולהתאבד
אז פשוט ישבתי שם ובהיתי בנוף..
רגלים חופשיות מתנדנדות ואני יושבת שם וחושבת
המשכתי ככה חצי מהיום
אבל הגיע שלב שבו כבר לא יכולתי לחייך,לא לזייף חיוך..
ובטח שלא לצחוק
כפתורי הצחוק כבר לא עבדו
ואפילו נסיונותיו של תם לנסות להצחיק אותי ירדו לטימיון
למה אני ככה אני לא יודעת
זו סתם הרגשה מסריחה כזו
תם אמר לי להפסיק להיות פסימית כלכך כי כל ההפסקות דיברתי על המוות שלי
ואולי זה קצת מעצבן כבר
שאני לא מראה איך אני באמת מרגישה
רק כדי שלא ישאלו אותי מה קרה
אני צריכה להפסיק עם זה
אני צריכה להשתחרר
לא פלא שאני לא מאפשרת לאנשים לראות מי אני באמת
אולי כבר אני לא יודעת מי אני באמת
פעם אני לירן שתמיד צוחקת
פעם אני לירן עם נטיות התאבדותיות
פעם אני אותה ילדה פסימית שאיבדה אמון בחיים
פעם אני לירן זו שיודעת לתת לכל בעיה פיתרון
אני מבולבלת
כלכל מבולבלת
וזה כלכך כלכך כלכך לא נעים
זהו החלטה-מהיום אני לא יותר משתמשת בחיוך המזויף,בצחוק המזוייף
אני יהייה אני.
או ינסה לגלות מי היא האני שלי
לירן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
