הכל בסדר אצלי עד עכשיו...אני חושבת!
אני פשוט יושבת מול המחשב וכותבת (מין הסתם)...
לפני כמה שבועות פגשתי את הכיתה החדשה שתהיה לי.
הם די דפוקים. חוץ מאיזה אחד שיצא לי לדבר איתו קצת... הוא די חמוד.
עבדתי על "ידיד" שלי שיש לי חבר.
לא יודעת למה...אולי כי הוא אהב אותי ואמר שיש לו חברה אז הוא כניראה היתגבר אליי
אז כניראה רציתי שהוא יקנא.בכלל לא אהבתי אותו. גם עכשיו לא
אבל...לא יודעת איך להסביר את זה, זה פשוט ככה.
לאלה שלא יודעים לא הי לי חבר כבר שנה ...כמעט שנתייים! זה לא שלא היו היזדמניות, היו
אבל לא רציתי, וגם לא ממי שרציתי!
אז כזאת אני זאבה בודדה מחכה לאחד, למרות שאני די חושבת שחבריות הורסת את הידידות שגרמה לאהבה.
למשל, כדוגמה, נגיד שיש לי חבר
מקודם הינו מדברים הרבה וצוחקים והייתי מספרת לו שחיבבתי את ההוא ואת זה...אבל עכשיו אנחנו בקושי מדברים, מתביישים אחד מהשני. לדעתי זה הכי כיף לאהוב אחד את השנייה בלי מחוייבות ובלי כל הלחץ.
מה ?? זה לא כיף לקום בבוקר ולדעת שיש משהו שאוהב אותך ואת אותו.
וש"באמת או חובה" את לא צריכה להרגיש אשמה כי את מנשקת בן אחר או מבלה עם מישהו יותר מהרגיל. פשוט ככה, חופשייה!
למרות שאין ניסיון בכלל! אני רק ילדה קטנה שאפילו לא מבינה מה זאת אהבה...
בטח כל מי שהתחיל לקרוא את הבלוג כבר בטח פרש עד עכשיו אם כל הדיבורים על אהבה אז....אני יפסיק לי עכשיו ואם יהיו תגובות אני ישתדל לכתוב גם מחר אז...לילה טוב!
דיזית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
