תמיד מוזר לי לשמוע אנשים קוראים ל - Zion I צמד West Coast (ברשותכם, אמנע מלכתוב את שם ההרכב בעברית, ובכך להחיות את הבדיחה החבוטה). הם לא מסתייגים מהאזור שבו הם גרים (מה שמכונה כיום Bay Area), למעשה הם אפילו מארחים באלבום ''Mind Over Matter'' אם.סיז מוכרים ומוצלחים מהאזור (''Planet Asia'' החביב, בתור דוגמא). אבל הפקות אלקטרוניות עמוסות השפעות של דראם אנד בייס ובעיקר נושאים שעוסקים ברוחניות ונבכי הנפש כמו גם בנושאים חברתיים שונים מזוויות לא מוכרות , מרחיקים אותם מרוב בעלי הקאדילק של האזור.

רוחניות ומודעות חברתית הן מדרון חלקלק. צריך להיזהר מאוד מליפול לתוך נישת ה''בחור הרוחני'' , כי בלי שתשים לב, אתה תקוע עם גיטרה חלודה, שיער סבוך וליריקה שלא אומרת בעצם כלום. אני מניח שאם מוש בן-ארי היה מדבר קצת יותר מהר, מעמיס קצת סקראצ'ים ומשתמש בהפקות דראם אנד בייס, אולי גלגל''צ לא היו דבוקים אליו כמו כינים ל... טוב נו, אני לא אכנס לסטיגמות. Zion I מצליחים להימנע מנפילה למלכודת, ומצליחים להישמע רוחניים מספיק, גם בלי טעם לוואי של פלצנות מרירה.

כל עניין הרוחניות המדובר, מתבטא ברוח הכללית של כל הטקסטים והשירים, בתחושה הזאת שלכל משפט שנאמר ישנו המשך, ואיזו שהיא תשובה לא ברורה לכל שאלה. השיא מתנקז לתוך שני שירים רצופים, שמגיעים בדיוק מושלם לקראת הסוף, אך עדיין במקום מרכזי באלבום. ''Silly Puddy'' הראשון בצמד, הוא שיתוף פעולה עם Grouch, אם.סי וותיק מההרכב Living Legends, הוא שיר התבוננות למעלה, כמו גם פנימה. שני האם.סיז הדעתנים מתעסקים בשאלה הגדולה (לא, ''למה לחמניות מגיעות בחבילה של שמונה בעוד שנקניקיות מגיעות בחבילה של עשר?'', זו לא השאלה הגדולה), כשהפתרון מתגלה רק במבט פנימי. הביט האיטי והדרמטי משאיר מקום לשניים להריץ שורות (אסי דיין, חזור לשבת) רבות כדי לבטא את הרעיון העמוס (אגב, הביט ייזכר לחובבי ההיפ-הופ הישראלי בתור הבסיס ל''אני זה היפ-הופ'' של הארכיון...). השיר השני הוא ''Inner Light'', שמביא אמנם את אותו המקרר, אבל בגישה כל-כך שונה. מקצב דראם אנד בייס אינטנסיבי, שעדיין מצליח לשמר את לב ההיפ-הופ, הרבה בעזרת הסקראצ'ים המעולים שבו, ונותנים את הצד הרוחני שבעשיית מוזיקה.

הליריקה הזו, שנשמעת כמו גרסת הראפ של ה''מתחזקים'', נכתבו ובוצעו על-ידי האם סי בצמד שמחזיק בשם שזוכה בתואר ''רעיון מעולה באנגלית, אבל בעברית אתה תצונזר'' Zion, שעל בסיסו קיים שם הצמד. הצלע השנייה הוא Amp Live (למה לא קראו לצמד Amp I והיו עושים לי חיים קלים?!) והוא בעצם הראש המיוחד שמאחורי כל המוזיקה הזו. בניגוד ל - Zion שלפעמים מחליק לתוך קלישאות, אמפ לייב הוא מילה נרדפת לחדשנות. הבחור מפיק בעזרת כלים חיים ומשלב אותם עם מקצבים אלקטרונים, סאונדים חלליים, סקראצ'ים מעולים ובאופן כללי, נשמע כמו Outcast פוגש את Parliament Funkadelics בעוד 40 שנה. עם כל החדשנות הזאת, הייתי מפחד קצת מעומס על האוזן, אבל השעה ועוד רבע של האלבום זורמים בנעימים, ומצליחים לעבור מבלי כאב ראש ואפילו, תאמינו או לא, בהנאה רבה. נדיר.

אין לכם שום צורך לחשוש מכל האלקטרוניקה הזו. דווקא אני, שמאוהב בצלילים החמים של כלים חיים, שיובאו להיפ-הופ בשנות ה-90 מאזורי פילדלפיה, מצליח להתלהב מהשילוב האלקטרוני יחד עם כלים חיים. למרות הגיוון המוזיקלי, הבסיס והמהות היא עדיין היפ-הופ. סימפולים של Gangstar, Lauryn Hill, Run DMC, Wu-Tang Clan ועד רבים, לא משאירים ספק בנוגע לחיבור העמוק שיש לצמד עם היפ-הופ, חדש כישן. האלבום עמוס לאורכו בסקראצ'ים שלא היו מביישים שופט ב - DMC(להם אחראי Khalid שהתארח לאורך האלבום, והוא במקרה גם...well... שופט בDMC), ומקצבים שיגרמו לדי.ג'יי פרמייר לקנא. הבשר עדיין כאן, רק התיבול קצת שונה.

''Mind Over Matter'' הוא אלבום הבכורה של Zion I, ומחזיק בכותרת מעולה. הראש מעל לחומר, שבאנגלית גם נשמע יותר טוב, וגם כולל משמעות נסתרת של חשיבות. הכל חשוב, הרוחני כמו הגשמי, אבל אחד, קצת יותר משמעותי.

לא יאומן, עברתי המלצה שלמה על ההרכב הזה מבלי לרשום זיון אפילו פעם אחת...
שיט!!