כל שנה, כשהשמיים נהיים אפורים והנוצרים מתכוננים להשתכר, נהוג בעולם להתחיל בסיכומי השנה האחרונה, כאילו סוגרים מעגל רגע לפני שפותחים באותו מעגל בדיוק.

אז כמובן שלא יכולתי להימנע מאותה ערמת קיטצ' קלאסית, ובהתאם לכך – גם לי יש סיכום שנה.

בניגוד לנוהל הקבוע לעומת זאת, לא סידרתי לפי קבוצות של "אכזבות/הפתעות/עמד במדויק בצפיות". אני פשוט כתבתי כמה מילים על כל אלבום שהיה משמעותי,מעניין ובעיקר טוב, בלי סדר מסוים.

10 אלבומים, 10 המלצות.10 פיסות מ2008 שאני אשמור. תיהנו:

Snoop Dogg - Ego Trippin

הניצן הראשון של האלבום הזה צץ לקראת סוף 2007, עם הסינגל המפתיע Sexual Eruption. השיר, שהיה מושפע בטירוף מהפאנק האלקטרוני של שנות ה80, הפתיע את כולם כשזה הגיע מסנופ דוג. כשבחור שהפך את המושג "קול" למותג, לובש בקליפ בחליפה לבנה/זהובה ושר עם אוטו-טיון, אף אחד לא נשאר אדיש. מעבר שמדובר בשיר מגניב בטירוף, עם קליפ מגניב בטירוף – שינוי הכיוון המפתיע גרם לציפייה רבה לאלבום. בפועל, זה היה אלבום חביב מאוד ולא יותר.

שירים מומלצים (ולא רק משנות ה80) : חוץ מהסינגל  Sexual Eruptionכמובן; Cool (שעמוס באותו וייב שנות ה80 של Sexual Eruption); השיר Deez Hollywood Nights המשעשע ו My Medicine(שבוצע יחד עם ווילי נלסון ומופק ע"י אברלסט שגם נמצא כאן בסיכום), שמוקדש לג'וני קאש, ובו סנופ שר בלוג...יה שיט!                  

The Roots - Rising Down

אם הייתי עושה סיכום בפורמט המוכר – סביר להניח שהאלבום הזה היה יושב תחת אכזבת השנה. וזה לא אלבום גרוע, אפילו סביר להניח שהוא יתמקם בין האלבומים הטובים של השנה מבחינתי, ועדיין – המילה אכזבה לא עוזבת אותו. כשכל אלבום של הרוטס מרגיש גאוני, וכשאחד מהאלבומים האהובים עלי מעולם הוא Phrenology, אז כשיוצא להם אלבום שהוא פחות מהטוב ביותר באותה שנה, זה מאכזב. כן, צפיות גבוהות ושיט שכזה.

למעט קווסטלאב המתופף (שממשיך להמציא מקצבים מהעולם הבא), מרגיש כאילו כולם לא הגיעו לעבודה. רשימת אורחים מבטיחה (שכללה את קומון, מוס דף, ג'זי ג'ף וטאליב קוואלי) וסינגלים שגירו את המחשבה לא קיימו לצערי.

שירים מומלצים, (למרות הכול) : Rising Up שהוא דוגמא למה הרוטס יכולים; Get Busy עם הריפ האלקטרוני המגניב הזה ו 75 Bars (Black's Reconstruction) שהוא 100% אם סיינג מטורף של הראפר בלאק טות.

LIl Wayne - Tha Carter III

או, ההפתעה הראשונה. כתבתי הרבה על ליל ויין כאן, לכן לא אפרט יותר מדי, אבל רק אגיד דבר חשוב – הוא הכול חוץ מהטעם והסגנון שלי – אבל הוא מלך, גאון הזוי, ומלך. ההסבר מפורט כאן, וכל מילה נוספת מיותרת.

שירים מומלצים (ומילים מיותרות): Mr. Carter עם ג'י זי (שעד היום לא ברור מי יותר טוב כאן); Let The Beat Build בהפקת קנייה ווסט וכמובן A Mill ומגזרותיו.

Nas – Untitled

נאס הוא תופעה מעניינת. כולם יודעים הוא גאון, כולם יודעים שהוא יכול, אבל משום מה הוא עדיין לא מצליח להתגבר על אלבום הבכורה הטוב ביותר בהיסטוריה של ההיפ הופ (Illmatic). לפחות דבר אחד טוב – הוא תמיד ינסה להתקרב, ולרוב, הוא מוציא עד קלאסיקות. גם השנה הוא שיחרר קלאסיקה גדולה, באלבום שעשה יותר רעש לפני שיצא מאשר אחרי, וחבל. כי מדובר באלבום חכם, מרתק ומדויק על מצב אמריקה בכלל, ומצב השחורים באמריקה בפרט. ובמדויק, קראו מה כתבתי על מה שיש לנאס להגיד על אובמה. אותי זה ריגש.

שירים מומלצים (ולא רק בשחור) :Hero הדרמטי אך המעניין; Fried Chicken עם באסטה ריימס, מארק רונסון על ההפקה וקונספט מגניב וכמובן איך אפשר בלי Black President?

Q-Tip - The Renaissance

וואו. לאלבום הזה חיכיתי הרבה זמן. קיו-טיפ, הראפר/זמר המוביל של הרבה ההיפ הופ הכול כך קלאסי - A Tribe Called Quest, הוציא אלבום ב1999. 9 שנים אחרי זה, +2 אלבומים שלמים גנוזים – סוף סוף יצא האלבום הסולו השני שלו. עד כדי כך חיכיתי. האלבום, שהוא שילוב מקסים בין היפ הופ חיובי לניו סול (שלילי!?) פשוט יעשה לכם טוב על הלב, גם בלי לדעת את ההיסטוריה של קיו-טיפ או בלי להכיר מוזיקה. פשוט ליהנות.

שירים מומלצים (והרבה פאן) : Johnny Is Dead כי אי אפשר בלי הגיטרות הקלילות שפותחות את האלבום; Move כי אי אפשר בלי הפקה מדהימה של ג'י דילה ז"ל וכמובן Shaka, כי אי אפשר בלי מחווה לאותו דילה ולכל החברים הטובים שנקברו.

Kanye West - 808's And Heartbreaks

הפתעת השנה בלי ספק. כוכב ההיפ הופ הגדול בעולם הופך לפיסת ג'לי רוטטת של בכי טהור. אלבום תענוג אפל מוזיקלי. את מה שהיה לי להגיד – כתבתי כאן, ולא אומר עד.

שירים מומלצים (למרות שאמרתי שלא אומר עד) : Love Lockdown הסנונית הראשונה (או עורב במקרה של קנייה) והמקצב הממכר; Heartless הסינגל השני והשיר שהכי קרוב לראפ באלבום, מגשר בין הסגנונות – קנייה החדש והישן וכמובן - See You In My Knightmares עם ליל ויין שרשמת הוא השיר האכזרי ביותר ב2008 (כן, גם יותר מהשירים של בריטני)

The Mighty Underdogs - pin' Science Fiction

כשקראו לי לכתובת לפרויקט ה"גיבור הלא מושר" של השנה מהשרת העיוור עלה לי הרכב אחד לראש, ואלו היו האנדרדוגז. לא רק שהשם שלהם מגדיר את ההרכב בתור מוזיקאים מעולים אך לא מוכרים, אלא גם בהגדרה "סופרגרופ של אנדרגראונד" נופלת תחת אותו קריטריון. אבל מעבר להגדרות והכרזות, יש המון מוזיקה טובה ויצירתית, וכיף של האזנה. בקרוב ההמלצה גם כאן תפורסם.

שירים מומלצים (גם בלי ההמלצה הרשמית) : Gunfight עם MF Doom שיכניס אתכם לאווירת סרט ספגטי; UFC Remix שהוא רימיקס של די ג'י שאדו לשיר שבוצע במקור עם די ג'י שאדו (לכו תבינו) וגם Folks הפשוט, קליל והחייכני. כיף של מוזיקה.

Atmosphere - When Life Gives You Lemons, You Paint That Shit Gold

מעבר לזוכה הפרס "האלבום בעל השם הארוך ביותר השנה" זה אלבום החזרה של אטמוספיר. ההרכב שהיה קרוב לליבי תקופה ארוכה, נעלם טיפה, אבל חזר במלוא הכוח עם האלבום הנ"ל. גם על האלבום הזה כתבתי בעבר וכל מה שנותר לי לומר הוא שההרגשה החיובים בנוגע לאלבום הזה רק מתחזקת עם הזמן.

שירים מומלצים (שלא תלויים בזמן) : Dreamer, סיפור הולמרק על אם חד הורית שמנצחת כנגד כל הסיכויים, אבל לפחות המוזיקה טובה; Yesterday שבו סלאג מדבר על הרגשת האובדן של אדם קרוב בצורה מעניינת ונעימה ונוסטלגיה קלה ו The Waitress שהוא סיפור פואנטה קצר על מערכת יחסים בין קבצן ומלצרים, מנקודת הראות של הקבצן. חיפשתם נושאים חדשים לשירי ראפ לא?

Everlast - Love, War, and the Ghost of Whitey Ford

טוב לפעמים לפגוש חבר וותיק, ולהיזכר כמה נהנית איתו בעבר. כך היה עם אברלסט. סולן House of Pain הוותיק הוא קול בריטון שתמיד יהיה כיף לשמוע. את ההכרות עם הסיבוב האחרון שלו אני חייב לאדם שאני גם חייב לו המון בזכות כמות מרשימה של מוזיקה איכותית שהכיר בפני – פלג (בזכות ההמלצה הזו). אז תסמכו עלי ועל פלג ותשמעו את האלבום הזה, היפ הופ קאנטרי בלוז מעולם לא נשמע כל כך טוב.

שירים מומלצים (מכל הסגנונות) :Stone In My Hand  הרוקיסטי והמגניב ביותר ; Letters Home From The Garden Of Stone שהוא אחד משירי המלחמה האישיים והנוקבים ביותר שתשמעו ו Friend שכמסורת אברלסט נשמע כל כך מרתק כשירה/ראפ על גיטרה אקוסטית בלבד. כמה טוב.

Ill Bill - The Hour Of Reprisal

גם איל ביל הוא כוח מוביל לשעבר בהרכב עם חשיבות היסטורית להיפ הופ (Non Phixion) והשנה הראפר היהודי הזה הוציא אלבום מעולה. עמוס בריפים אימתניים של גיטרה ואווירת מטאל כללית, ההיפ הופ שבאלבום מעולה ומשלם בצורה מושלמת בין שני הסגנונות החשובים האלו. נושאי הפארנויה ותאוריות הקונספירציה שבאלבום רק מחזקות את אווירת האימה שבתוכו, וכל הסאונד מתפוצץ לכם באוזן. בצורה טובה זאת אומרת.

שירים מומלצים (אין אחריות על נזק לאזניים) : White Nigger שמדבר על גיזענות נגד יהודים וגם שחורים בארה"ב ועל הצביעות האמריקאית כמובן; My Uncle סיפור על הדוד של ביל שמכור לכל סוג סם ששמעתם עליו (לא, פרקים של בארני לא נחשב) ו Trust Nobody שהוא שיר ממכר בדיוק כמו שהוא שיר פראנואידי בטירוף. הנאה מובטחת.

חוץ מזה, הנה כמה אלבומים נוספים ששווים איזכור וכמה מילים על כל אלבום:

Gym Class Heroes - The Quilt – אלבום שלישי מההרכב שנסק למצעדי הפופ במהירות, אבל עדיין נשאר מעניין

Lyrics Born - Everywhere At Once – מלך הFאנקי היפ הופ (האמריקאי חסיד...תרגיע) חוזר לעד סיבוב ומראה גרוב מה הוא.

Roots Manuva - Slime & Reason – הבריטי הכי מעושן ואפל בסביבה עושה סיבוב נוסף בעולם ההיפ הופ ההזוי שלו. רק שלו.

N.E.R.D - Seeing Sounds – המפיקים הכי חמים בייקום חוזרים ומשכללים את הסאונד המוכר שלהם, אבל משאירים בעיקר את הצעקה הממכרת " All The Girls Standing In The Line For The Bathroom" (מתוך הסינגל הראשון Everyone Nose)

Gnarls Barkley - The Odd Couple – הצמד ההזוי ביותר כיום בתעשיית המוזיקה מנציח זאת באלבום שני מעולה, שמגדיר את הסגנון "סול אפל".

עד כאן לשנת 2008, נפגש שוב בשנה הבאה, ובתקווה לעד הרבה מוזיקה טובה.