gangster - party 67'

השנה היא שנת 1897, כאשר הוא נשען מעל זוג פטפונים, הראסטות הדקות שלו מתנדנדות מחוץ לכובע המצחייה שלו, צופה אל תוך הקהל המרקד, סינן בין שיניו קול הרק – "בניו יורק ייסדתי את תרבות ההיפ- הופ".

אז עד לא היה חוף מזרחי או מערבי, היה חלום אחד עבור תרבות שתאחד בתוכה את כל התפוצות (של השחורים בארה"ב כמובן) תחת גג אחד. במשך שנים רבות אחרי ניסו לעלות לארץ התרבות וליישבה, אבל כל מה שיכלו לעשות זה לייבש דיסקו, כאשר הסיפור המוכר ביותר הוא של יואל משה סלמון שיחד עם המוזיקאים שוגר היל גאנג ייבשו את ביצות הדיסקו עם גרסת הראפקליפוס שלהם.

לאחר שנים רבות של שממה מוזיקלית , ב1948 עד שאפריקה במבטה, המכונה ה"זקן", עלה על הבמה של האפולו, ואמר את המשפט שזכר לדורות "rock it, don't stop it..." או, סליחה – "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינת ראפ , בארץ הניו יורק, היא מדינת ההיפ הופ".. לאחר שנים לא רבות, אפריקה במבטה פרש מראשות ההיפ הופ, ועבר לדרום כדי להפריח את שממת האלקטרוני.

סליק ריק בתור שר ביטחון...אתם אמנם לא רואים את זה, אבל הוא קורץ.

באותם השנים, התמנה שר המלחמה סליק ריק בעל הרטייה, לתפקיד הרמטכ"ל. לאחר קריירה טובה בתור רמטכ"ל, שבה היו בעיקר תלונות על כך שריק מספר לתקשורת סיפורי ילדים, התמנה הקירח בעל הרטייה לתפקיד שר הביטחון. ריק פוטר לאחר שערורייה שבה אמר "Treat Her Like a Prostitute".  מעט אחרי לשלטון עלתה האישה הראשונה של ההיפ הופ, קווין לטיפה מאיר. השמועות חזרו והתקשו על כך שלקווין גולדה היו יותר ביצים מכל אחד משרי הממשלה ביחד, אבל ההכחשה עמדה בעיינה. בסופו של דבר הדבר היחיד שיצא מגולדה היה ההצהרה ש"הם לא נחמדים" על השיחות עם אגודת הגאגסטאראפ – "הפנתרים השחורים", וזוג נעליים מכוערות על שמה.

ואז הגיע תקופת המלחמה הפנימית הגדולה – בצד המערבי היה בחור קירח, רזה ופיקח שחזר וצעק את הסיסמא שלו – Thug life – רחבעם אמורה זאבי, שידוע גם בכינויו 2גאנדי. מהצד השני היה בחור פיקח בפיקוד, שהמאפיינים הבולטים שלו היו קול דומיננטי, חיבה לסיגרים ובריאות בספק – נוטוריאס ר.ב.י.ן. היריבות הטראגית הזו הסתיימה באלימות מיותרת שהשאירה בעיקר תמלוגים וזיכרונות.

נוטוריאוס ר.ב.י.ן בפוזה ידועה...בכיס השמאלי - דף עם המילים של שיר השלום.

לאורך כל התקופה הזו, עקב והשתתף PRS-One, שנמצא בסביבה כבר תקופה ארוכה, אבל נראה כאילו תמיד מפסיד בסוף, סוג של לוזר תמידי.

השיא היה בקרב בינו לבין R.katzav עבור נשיאות הראפ, שבא, וגנב, כמובן בעזרת הצבעת המפלגות שמרניות, את התפקיד. לאחר מס' שנים, עם פרשה מלוכלכת, נבחר PRS לנשיאות בעוד ש R.katzav ככה"נ יסתדר עם עסקת טיעון...

והיום? המצב רע, אנחנו נאלצים לבחור בין ראפרים שכבר דחינו בעבר, אהוד פול ואייקון נתניהו, מחכים למשיח בזמן שפוליטיקאים סוג ב' רבים על ליבנו, ורק נשאר לנו PRS-One....

טוב, בכנות? אין לי מושג מה הסיבה, טעם, או הפואנטה בקטע הזה...אני יודע שזה נראה כמו שילוב של יותר מדי אינטרנט, אבל זה סתם הקונוטציות של הראש המעוות שלי... כל זה עלה לי כששמעתי שורה של דה-לה סול על הרטיית עין של סליק ריק... לכו תבינו. אין סיבה לנסות להבין מפה דעות פוליטיות שלי, כי אין קשר בין מה שרשמתי לדעות שלי.

אין שום קשר כרונולוגי או היסטורי לא בפן הפוליטי או המוזיקלי לבין מה שכתבתי כרגע, הכול מונפץ ולמעשה עכשיו בזבזתי לכם כמה דק' מהחיים...מקווה שנהניתם