לפני הכל, אני מצטערת על החוסר עידכונים אבל פשוט לעדכן מהמחשב של אבא שלי, זה כל כך לא רגיל ואני מרגישה שהוא ימצא דרך לקרוא את הכל, מין תחושת פחד קטנה. אבל לא נורא. חוץ מזה, הימים יותר מידי נפלאים מכדי לא לכתוב עליהם. הכל ממש נחמד, אני מבלה כמעט כל ערב עם דשה, לא קורים דברים רעים [טפו טפו טפו] והכל נראה כאילו הוא חוזר למסלול שוב. אה, וגם קיבלתי 30 שקל וחמש דולר. אבל כמובן, אם כל דבר טוב מגיע גם משהו רע כזה, שיש הרגשה כאילו הוא שומר שלא יהיה מתוק מידי. אין גם ממש דברים רעים, חוץ מזה שנסטיה החליטה לנטוש אותנו לטובת הריקודים וזה נראה כאילו ריקודים זה הדבר הכי חשוב לה בחיים [את האמת, זה מעליב. מאוד מעליב. היא אומרת כמעט תמיד שאין לה כוח. אני אפילו לא רוצה לנסות להתקשר כי אני יודעת שהיא לא תרצה ואז אני ארגיש רע, אז אני לא מנסה]. כמדומני, היה לי עוד משהו שגרם לי מין טעם רע. הוא ברח לאן שהוא. מעיין אם הוא יחזור. לנושא ממש נחמד, היום הייתי בים בפעם השנייה שלי השנה. זה ממש מוזר לי כי בדרך כלל אני נוסעת לים של שבוע. השנה, לא הייתה מכונית וכשהייתה, זה היה עוד בלימודים וניצלתי את יום השבת להשלמת שעות שינה. היום נסעתי לים אם אמא ואחותי, וככה על הדרך, לקחנו את דשה. היה ממש [תכפילו את זה כמה מאות פעמים, אין לי כוח לכתוב] כיף. בנינו ארמון גם. והיא חפרה אותי קצת בחול. היה ממש נחמד. מזמן לא נהניתי ככה בים. והיא גם באה לישון אצלי אתמול. זה היה משהו. דיברנו מלא. על כל כך הרבה דברים וזה אחד הדברים הכי כיפיים [טוב, גם עישנו מלא אבל זה לא הנקודה]. נזכרתי בעוד דבר שלא הכי נחמד לי בזמן האחרון. אני הולכת לישון בארבע. לא מצליחה להירדם לפני זה וקמה באחד וחצי. זה עושה לי הרגשה דיי רעה. אני לא אוהבת את זה. אבל אני מאוד מקווה שהיום אני לישון בשתיים, עדיף באחד ולקום בתשע, עשר. אז אני ארגיש יותר טוב. ואני גם בטוחה שאם אני אקח את עצמי בידיים ואמשיך לקרוא את הספר הזה, השאלה רק מתי אני אזכר לעשות את זה. חוץ מזה, שהספר מעניין. עוד דבר שהוא דיי מעציב. אין סייף. חבל [אני דורשת את ה26 באוגוסט. אני רוצה סייף. למרות שאלכס יבוא רק בספטמבר, אם בכלל, אני רוצה סייף. נקודה. אוקיי הפסקתי].
קצת על משהו שדיברנו איתו על דשה [יותר נכון קטיה אמרה לדשה ואז אני ודשה דיברנו על זה, אבל זה פרט שולי]. בגיל הזה, הכי כיף זה לקחת סיכונים. אני לא הולכת לכתוב לכם שסיגריות, אלכוהול, סמים [סיגריות ואלכוהול זה גם סמים אבל לא חשוב], סקס, סטוצים זה טוב. בעצם, זה כן טוב. אפילו על חלק אפשר להגיד מאוד טוב. כשיש גבולות. אבל אני לא אומרת להתחיל להשתמש בזה. אני רק מביעה את דעתי. בלי שום כוונה אחרת. זו רק דעתי. אבל, באמת, תתחילו להתפרע בגיל 18? כהחיים האמיתיים מתחילים? לדעתי לא. כמובן שאפשר בכלל לא לעשות שום דבר שהוא טיפה מסוכן. אבל אז מה העניין כאן? בכל מקרה בסוף נמות אז מה זה משנה בריאים או חולים. נכון, אפשר למות בטרם עת, אבל אתם באמת רוצים לחיות מלא זמן? כמובן שיש לזה יתרונות, רואים את הילדים של המשפחה גודלים [ולא רק את הילדים והנכדים שלכם. יש גם משפחה מורחבת], צופים בעולם מתפתח [למרות שבכל זאת זה לא יהיה דבר מאוד שימושי כי כמה זקנים אתם רואים שמשתמשים נון-סטופ במחשב?]. אבל כמובן חסרונות, יותר נכון, החסרון הגדול מכל: אתם צופים באנשים שחשובים לכם מתים [דרך אגב, סרט מומלץ שהסוף עוסק טיפה בנושא והסרט הזה, אחד הסרטים הטובים בעולם שפשוט חובה לראות, "גרין מייל" עם טום הנקס]. בקיצור. תתפראו קצת. כמובן עם גבולות אבל לפחות שיהיה לכם מה לזכור מהתקופה ולהיזכר בימים הטובים והפרועים [זה נשמע, דיי אידיוטי נדמה לי].
והנה, עוד פוסט הגיע לסיומו,
הסוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Lucky me